שפת אמת על עירובין· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק מי שהוציאוהו · דף מד.
בגמרא הא כר"מ כו' לכאורה לפ"ז קיי"ל כר"מ דפוסל מדהתירו כאן לעשות מחיצה. וי"ל דבאמת ר"י דס"ל דסוכה דירת קבע בעינן ואעפ"כ מכשיר ע"כ דמחיצה הוי. אבל לדידן דקיי"ל דסוכה דירת עראי י"ל דגם אי לאו מחיצה היא לגבי שבת מהני גבי סוכה, ולפ"ז אפשר דגם ר"מ דפוסל ס"ל דסוכה דירת קבע בעינן [וכ"מ בתוס' (סוכה ז': ד"ה אחרים), דר"מ ס"ל הכי ע"ש] אך בל"ז לא קיימי במסקנא הכי:
בתוס' ד"ה או דילמא והשתא כו' וא"ת כו' וי"ל כו', והנה רש"י לקמן ס"ל דמאן דלית לי' הבלעת תחומין פליג אנהרדעי דאמרי כיון דעל על, וע"ש דתוס' פליגי גם שם על רש"י ע"ש (עמוד ב' ד"ה ומר סבר כו') א"כ הדרא קושיא דהכא לדכתי' לשיטת רש"י, מיהו עיקר הקדמת התוס' שכ' והשתא אפי' אי אין הלכה כר"א יכנס א"י מנ"ל הא, דלרש"י י"ל איפכא דגם מעיקרא ס"ל הלכה כר"א והספק הי' אי הלכה כר"ג בדיר וסהר והשתא חידש לן דמסופק אי הלכה כר"א וגם באמת אמרינן לקמן דבדבר מצוה מודין חכמים לר"א והכא בדר' נחמי' חשיב כלדבר מצוה וכ"כ בס' אור זרוע (סי' המ"ט) ע"ש, איברא דלשון הגמ' וקא מיבעיא לי' אי הלכה כר"א צ"ע קצת לפ"ז דהו"ל למימר אי בדבר מצוה מודין חכמים, מ"מ האמת כן הוא, גם י"ל דרבא לא ידע הא דלדבר מצוה מודין חכמים דכן משמע לקמן דפריך אביי לרבא מהא [דתנן ר"א אומר כו'. משום] דמודין חכמים ביצא לדבר מצוה ושתיק לי' משמע דמעיקרא לא ידע, והגם דבגירסא שלפנינו כ' שם רבה נראה דט"ס הוא מדא"ל אביי ואת לא תסברא ולא קאמר ומר, ותו דא"כ מה הי' דעתו של רבה כיון דאביי קיבל ממר דהיינו מרבה דמודין חכמים לד"מ, אלא ודאי רבא גרסינן כדכתיבנא, ולכך אמר הלשון אי הלכה כו', אבל לדינא אע"ג דלא קיי"ל כר"א מ"מ בהך דר' נחמי' חשוב לדבר מצוה, וכן משמע ברש"י לקמן (נב.) במתני' דמי שיצא פי' רש"י במזיד כו', ומ"מ לפ"ז דרבא לא ידע דחכמים מודים לר"א בדבר מצוה דוחק קצת לומר דבס"ד ס"ל דלכו"ע הלכה כר"א, ולכך כ' תוס' והשתא אפי' כו' מיהו אין תימה על רש"י:
בד"ה פקק החלון בפ' כל הכלים פי' בקונטרס כו', באמת ברש"י שם אין הכרח לפרש הכי אדרבה משמעות לשונו שם דדוקא לצניעות ס"ל לרש"י דלא חשוב מחיצה ולפ"ז משמע דעל הגג גם לצניעות אוהל הוי, אכן עיקר הראי' מסוכה דשם מוכרחין לפרש בשיטת רש"י דגם כשצריכין מן הדין למחיצה לא חשיב לי' אוהל וע"ז תמהו שפיר מדופן שלישית דהכא, ועי' מ"ש שם בשבת בישוב דברי רש"י):
בד"ה ר"מ דקפסיל כו' וכן הא דקתני כדי שיאכל וישתה וישן שרי כו' לפי שעה כו', א"י כוונתם בזה דמשמע דס"ל דמודה ר"מ דלפי שעה מותר לאכול בסוכה זו ובאמת ר"מ אמר סתמא פסול, ואפשר לפרש בדוחק דבסוף ימי החג בשעה אחרונה א"צ עוד להיות ראוי' לז' ונוקי נמי שהי' יום ערבה בשבת וכמ"ד בסוכה (מ"ג:) דמיקלע יום ערבה בשבת ע"ש וכ"ז דוחק וצ"ע בכוונתם: