שפת אמת על עירובין· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק מי שהוציאוהו · דף מג:
בגמ' הרוצה לידע כ עומקו של גיא כו' גובהו של דקל. לכאורה גם בדקל י"ל ע"י שפופרה. והי' נראה דראי' של גובה אינו דומה לראי' של אורך ולפ"ז גם בגיא מנ"ל שיהי' שוה לאורך. גם באמת קשה כיון דבגיא אין השמש מאירה מסתמא נפחת הראי', ודוחק לפרש דמקודם הוא מבחין ע"י גיא קטן לידע ההפרש של הראי' של אורך לעומק. דסתמא תני. ותו דכל שיש יותר אורך מחשיך טפי וצ"ע. מיהו ודאי נראה דס"ל דהסתכלות בכל מקום שוה. א"כ צ"ל דבדקל מוסיף עוד תקנה לבד השפופרת:
בתוס' ד"ה ואסור כו' ור"ת מפרש כו' וניחא נמי כו' לכאורה קשה למאי דמסיימי אח"כ דבנדר בשבת שפיר פריך בחול לשתרי הואיל ולא אתי אתמול כו' א"כ אכתי קשיא דתיפוק לי' דמשיח בן יוסף לא בא, ומהרש"א כ' דבאמת דחו בזה שיטת ר"ת. ועל המהרש"א יש לתמוה דגם אי לא נימא כפי' ר"ת תקשה מה פריך הא חל עלי' נזירות מאתמול והיכי אתיא שבתא ומפקעא לי' הא לא בא אתמול. וע"כ כפי' רש"י דמצי לבוא לב"ד הגדול, א"כ גם לר"ת ניחא. ובריטב"א הוכיח באמת מזה כפר"ת דלא ס"ל כרש"י דרק אלי' אמרינן דאתי לב"ד אבל משיח לכל בא והוכיח מזה דלא נדר אלא יום שראוי לבוא ע"ש: