שפת אמת על עירובין· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק כיצד משתתפין · דף פב:
בגמ' אלא מדעתם דאשתיקו לאפוקי היכא דאמרי לא, נראה לפרש דגם בא"י כלל אי עירב מהני כל היכי דלא מיחו, ונראה ג"כ דבזיכוי איירי דצריך לזכות להו כמו במערב לאחרים רק המעליותא בבניו הגדולים ואשתו יותר מאחרים דלא חשיב חוב כיון דרגילין אצלו מסתמא רוצין בעירובו אך אם מוחין להדיא אינו עירוב, אבל בטוש"ע כ' דדוקא היכא דידעו ושתקו ולפ"ז דינם ממש כאחרים. שוב ראיתי בב"י שם (סי' תי"ד) מביא בשם הרשב"א דאפי' נודע להם משחשיכה מהני וזה כמ"ש, אבל מה שהביאו הב"י על לשון הטור לא יתכן ולפע"ד פליגי הרשב"א והטור ע"ש וצ"ע:
לעיל בדין קטן כ' באו"ז דאתי כמ"ד א"מ אלא לדבר מצוה וקטן מצוה לחנכו ע"ש, דמשמע דלמ"ד דמערבין לדבר הרשות אין מערבין לקטן], ואיני מבין דבריו דאדרבה למ"ד מערבין לדבר רשות א"ש טפי, ואי כוונתו דאין עליו מצות עירוב מה בכך דלדבר מצוה הוא כיון דיכול לילך בלי העירוב, וגם בתוס' לעיל מוכח להדיא דלמ"ד מערבין לדבר רשות א"ש טפי וצע"ג בכוונתו:
במשנה מזונו לחול כו' משמע בגמ' ורש"י דתרוייהו אתי שפיר גם למאי דיהבי שיעורא ריב"ב ור"ש דמ"מ כל אדם לפי מזונו יוצא בשתי סעודות דידי' אף בפחות משיעור דידהו ושיעור דידהו הוא בסתם איש וכ"כ הרא"ש, מיהו מדהשמיטו הרי"ף משמע דפליגי, [ועי' בר"ש בכלים (פ' י"ז מי"א) מ"ש בזה] ויתכן לומר דהא דאמר ר"י לר"י ברי' דרבה אביך כמאן ס"ל הוא רק במנהג דידי' אי לאכול טפי פת בשבת מבחול אבל לדינא אין נ"מ דלכו"ע שיעור כדיהבי ריב"ב ור"ש רק לר"מ השיעור הוא לסעודה דחול ולר"י בדשבת: