שפת אמת על עירובין· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק כיצד מעברין · דף נז:
בגמ' אי ר"מ הא תני לה רישא. וקשה דמה ראי' מהא דנותנין קרפף לעיר נוסף על התחום להיות הקרפף דינו כגוף העיר שיתחברו ב' עיירות עי"ז דילמא דין הקרפף רק כמו התחום כאילו הוי שיעור התחום אלפים וע' אמה. וצ"ל הפי' דזה נדע מדברי החכמים דס"ל דקרפף א' נותנין לב' עיירות ממילא שוב לר"מ יש ליתן ב' קרפיפות דדין קרפף כעיר כבר מוכח מחכמים דלדידהו אין הקרפף כתחום אלא בתורת חיבור העיירות הוא]:
שם בגמ' טעמא דאיכא אמצעי. וקשה למה לי' האי דיוקא בלא"ה מצי פריך בפשיטות למה יהיב השיעור בין החיצונים קמ"א הלא צריך להיות השיעור קמ"א ב' פעמים. ואם נפרש דגם בס"ד ידע שהעיר האמצעית עומדת מרחוק י"ל דבזה הי' מסופק דאפשר לא אמרינן רואין ולכך פריך רק למה לי אמצעי. ואין להקשות לפי' זה דשמא ע"ז אמרינן רואין שיהי' השיעור קמ"א לבד משך עיר האמצעית. דזה א"נ להגמ' דממ"נ אי לא אמרינן רואין ליתן ב' פעמים קמ"א גם מקום העיר יש לחשוב. אך פי' זה דוחק דא"כ כל מה דחידש התרצן היא דפי' החיצונים היינו בין חיצון להממוצע ועיקר חסר מן הספר. וגם למה מייתי הא דר"ת כיון דגם בס"ד ידע מזה. אלא ודאי דבס"ד קסבר משולשין ממש א"כ קשה כנ"ל דבפשיטות הו"ל להקשות דיהי' השיעור רפ"ב אמות. וי"ל בדוחק דקושיא זו אלימא לי' למיפרך דמה דאין השיעור אלא קמ"א אמה אפשר דס"ל להתנא דאין נותנין קמ"א אלא פעם א' ולא לעשות הרבה בורגנין בכה"ג כמ"ש התוס' ד"ה הא כו' דקמ"ל דעושים בורגנין הרבה כו'. א"כ י"ל דלר"ה בקמ"א אמה אפשר אין נותנין רק פעם א' לכך פריך עכ"פ למה לי אמצעי כנ"ל:
שם בגמ' א"ל רבא לאביי כמה יהא בין חיצון כו' לכאורה י"ל בלשון הגמ' דכל שקרוב לעיר א' מהחיצונים תוך אלפים מותר אף דהשני' מרוחקת כדאמר חיצון מיהו רש"י כ' חיצונים. וגם מסברא נראה כן כיון דבתים ליכא ממילא לא מהני קרוב מרוח זה להתיר עיר הב'. מיהו ע"ז יש לדון אי לגבי צד זה הקרובה להאמצעי נימא רואין והיינו לחשוב החיצין זו עם האמצעי א' ליתן להחיצונה אלפים להלן מן האמצעיות. וכן לבני אמצעית יתחיל תחומה אחר החיצונה הזאת. מיהו גם זה לא יתכן דממ"נ כיון דחיצונה השני' בפ"ע היא ליכא ג' כפרים ובב' כפרים לא מצינו היתר הזה. א"כ י"ל דנקט לשון חיצון למימרא דכל שחיצון א' רחוק טפי מאלפים שוב בטל החיבור כנ"ל:
שם בגמ' את הוא דאמרת כוותי' דרבא ברי' דרבה בר"ה מסתברא כו' תמהני על זה הלשון ממ"נ אי ס"ד דאביי לדמותו להתם א"כ גם ביותר מקמ"א אמה עד ד' אלפים לישתרי. אבל כיון דכל ההיתר היא רק קמ"א אמה ומטעם רואין וכיון דמרוחק טפי מאלפים ל"א רואין א"כ ל"ד להתם. דשם כיון דמקשת לקשת יש הבלעת תחומין שוב מתירין גם כשהקשת רחוק מהיתר יותר מב"א. משא"כ הכא דגם בין ב' החיצונים ליכא היתר כשמרוחק האמצעי יותר מב"א. (ודוחק לומר דס"ל בס"ד דאין ה"נ דמותר עד ד' אלפים רק רואין לא אמרינן אלא כשמרוחקין יותר מד' אלפים דז"א מכמה טעמים). ודרך פלפול י"ל קצת לפי שיטת התוס' לעיל (נ"ה. ד"ה פחות) דלרבא ברי' דר"ה כשאין מקשת ליתר אלא אלפים מהני אף כשבין קשת לקשת יותר מד' אלפים. א"כ י"ל דהכי פירושא כיון דאמרת כוותי' דרבא ברי' דרבה בר"ה מסתברא כו' א"כ איך מוקמית הכא באלפים דא"כ לישתרי אף שמרוחקין טפי מקמ"א וגם טפי מד' אלפים כמו התם. וע"ז משני דהכא ליכא בתים. מיהו אין הלשון משמע כן וצ"ע:
בתוס' ד"ה אלא כו' ונראה דלחב"ר נמי צ"ל דלאו משולשין ממש כו'. צריך להבין דגם השתא דאמרינן רואין הו"ל נמי למימר אם יש ע' אמה. ולכאורה נראה כוונתם דלדינא איכא נ"מ דבין החיצונים רשאי להיות יותר מקמ"א כיון דכפר האמצעי המפסיק אין מקומו מן החשבון לכך הו"ל ע' אמה מכאן. אבל אי הפי' רואין אפשר דס"ל לחב"ר דגם מקום הכפר מן החשבון הוא דלא הוי ממש כאילו עומד באמצע. אבל דוחק הוא לומר כן דלמה נעשה מחלוקת בזה בין חב"ר לר"ה. כיון דלר"ה כוונת ר' חנינא רואין להיות קמ"א אמה בכל צד לבד מקום הכפר דהרי מתירין אף יותר מד' אלפים א"כ גם לחב"ר כן בע' אמה מכאן ומכאן וא"כ גם אי הפי' דאמרי' רואין תקשה דלמה נקט קמ"א הא יכול להיות הרבה רק שבכל צד יהי' ע' אמה אי נימא רואין, לכן נראה לפרש כוונתם דאתי באמת אליבא דר"מ דלדידי' הפי' לחב"ר כמו לר"ה אליבא דרבנן. דמ"ש התוס' בד"ה הא כו' דאתי הך סיפא כרבנן היינו דבס"ד דגמ' לא הוי מצי למיפרך אבל באמת גם לדידי' אתיא כר"מ ולאו משולשין ממש. ובהכי מיושב נמי מ"ש תוס' לעיל ד"ה רב הונא דלרחב"ר הוי מחלוקת ואח"כ סתם כר"מ והלא סתמא בתרא דג' כפרים אתיא כרבנן. רק דלמסקנא גם ג' כפרים כר"מ אתיא וכמ"ש תוס' כאן כנ"ל פשוט וברור אח"כ ראיתי בחי' הריטב"א שלא הבין כן וכ' בשם התוס' דתירצו דלאו משולשין ממש אלא דכל שיש בין ב' החיצונים קמ"א אמה אז הטל האמצעי ביניהם כו' נראה דה"ל כדבעינן למימר מעיקרא דלר"ח לא נימא רואין לגמרי רק מקום הכפר בכלל הוא. והוא תמוה בעיני גם בתוס' מוכרח דלמסקנא אתיא כר"מ ולא כרבנן וצע"ג על הריטב"א למה נטה מפי' הזה: