שפת אמת על עירובין· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק כיצד מעברין · דף נז.
בגמ' ה"נ מסתברא כו' נראה פי' הנ"מ דקרפף היינו תורת קרפף לכך מסיק ש"מ. וגם למסקנא דתיובתא ליכא לחייא בר רב דהא מני ר"מ היא מ"מ כיון דתני בסיפא ג"כ עושה קרפף כו' ושם הפי' תורת קרפף ממילא גם ברישא כן:
בתוס' ד"ה ד"ה כו' כדאמר בעושין פסין אתיתו מברניש כו'. נראה דתוס' ס"ל כהפוס' דהלכה כחכמים דאל"ה דילמא לר"מ דוקא אמרו התם. (וכ"מ מסיום דברי התוס' דלחב"ר הלכה כר"מ משום דהוי מחלוקת ואח"כ סתם. א"כ לר"ה דסיפא דמתני' נמי כחכמים הלכה כמותם]:
בא"ד דאין סברא להצריך שיגעו זה לזה כו'. לכאורה הו"ל להביא ראי' מהך דיושבי צריפין לעיל (נ"ה:) דמשמע דכה"ג אי הוין קבועים הי' להם דין עיר אע"ג דרחוקין זה מזה. ואפ"ל דתוס' הבינו התם דגם בנוגעין זה בזה מודדין מפתח כל בית בפ"ע. וקצת ראי' לזה דאל"ה מאי פריך מהולכי מדבר מ' שנה דילמא הי' איזה בתים תכופין זה לזה. אח"כ מצאתי [בריטב"א[ שמביא ראי' מיושבי צריפין. מ"מ אפשר דס"ל נמי דגם בנוגעין לא הוי עיר ביושבי צריפין רק כיון דאמרו סתם משמע דמיירי התם גם באין נוגעין כדרך רוב יושבי צריפין כנ"ל:
בא"ד בעמוד ב' ואומר ר"ת כו' והנהו אמוראי דקאמרי לאו משולשין ממש סברי כר"ה כו' לכאורה אינו מוכרח דנהי דלרחב"ר י"ל משולשין ממש מ"מ ר"ח דינא קמ"ל דגם באינם משולשין ממש דינא הכי. גם מ"ש התוס' דלדידי' הלכה כר"מ משום דהוי מחלוקת ואח"כ סתם. יש לעיין דהא מתני' דנדרים דמייתי הרי"ף והרא"ש כאן דנודר מן העיר אסור בעיבורה כר"מ אתיא. ומ"מ כיון דר"ה ור"ח פליגי אליבא דחכמים משמע דס"ל כחכמים וזהו טעם הפוס' כחכמים א"כ אין נ"מ בסתמא דמתני' זו גופי'. ואולי ס"ל לתוס' דמסדר מועד לנשים א"ס למשנה דלא כמ"ש הכ"מ (פ"ט מה' רוצח ה"א) דבתרי סדרי יש סדר למשנה. ועי' בתיו"ט בסוטה (פ"ט מ"א) שהוכיח מדברי התוס' דלא ס"ל הכי. אך מכאן אין ראי' די"ל כמ"ש הב"י באו"ח (סי' שצ"ח) דמתני' דנדרים הנ"ל מצי אתי נמי כרבנן ע"ש]. שוב ראיתי דיש לדחות דהא קשה תו דלקמן (ס'.) במתניתין הנותן עירובו תוך עיבורה של עיר לא עשה כלום ג"כ הוי סתמא כר"מ. אכן נראה דז"א דלכו"ע יש עיבור לעיר כההיא דכיצד מעברין פגום יוצא כו' רק דלר"מ גם קרפף בכלל עיבור ולכך פי' רש"י והרע"ב בכ"מ עיבור ע' אמה דקיי"ל כר"מ. אבל לחכמים ג"כ מצי אתי דמה שמודדין נגד הפגום נקרא עיבורה של עיר כנ"ל. ורש"י פי' לקמן דנתן עירובו בבית העומד בתוך אמה ע"ש. ובהא מודו חכמים דהוי כעיר. וכן פי' רש"י לעיל (ל"ב:) משמע דבלא הבית לא הוי כעיר כחכמים דהכא]: