שפת אמת על עירובין· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק חלון · דף פא.
בגמ' איתבי' אביי כו' עי' פירש"י ונראה דלהך גירסא דר' יהושע היא צריכין לפרש דלענין זה ס"ל כר"י דפת בעינן אבל לאו ר"י היא לגמרי לענין הך דמצריך שלימה ולכן הגירסא ר"מ א"ש טפי, ועי' במהרש"א שנדחק ג"כ בזה, ולכל הפירושים עדיין לא מתיישב למה נקט התנא בכל משתתפין ב' פעמים, והנה רש"י ז"ל פי' לעיל ריש פ"ג דמכילתין [וכן בקידושין (לד.) ע"ש] בכל מערבין עירובי חצירות ע"ש, ותמהו עליו בתוס' הא ע"ח לכו"ע בפת ע"ש, ואני בעניי א"י מנ"ל הא אדרבה טפי א"ש לפרש כן דג' תנאים יש, ות"ק דהכא ר"מ הוא ועלה פליג ר"י דבעי שלימה, ותנא דבכל מערבין דלעיל פליג על ר"מ וס"ל דגם ע"ח א"צ פת כדמשמע פשטא דגמ' הכא דאיכא מאן דפליג על ר"מ, וא"כ א"ש מה דתני הכא בכל מערבין לאפוקי רק מדר"י לענין שלימה ולעיל הי' הכוונה לאפוקי נמי פת, ולכך הוצרך הכא למיתני בכל משתתפין לומר דגם לר"י דבעי פת בחצירות מ"מ בשיתוף מודה כנ"ל, רק מלשון רש"י הכא לא משמע כן אבל הוא נכון בסוגיא לפע"ד:
שם בגמ' עירבו כולן בפרוסות כו' שמא יחזור דבר לקלקולו, לכאורה קשה טפי הו"ל לתקוני שלא יביאו כלל שלימה להקל ולא להחמיר, ונראה דז"א דודאי א"י לתקן דמאן דמייתי חד שלימה לא הוי עירוב דהא יכולין לחלקו לחצאין ויהי' כשר, וממילא אכתי יהי' איבה דמייתי חד שלימה, וחד פרוסה אבל עתה דכולהו מייתי שלימין ליכא איבה לעולם:
שם בגמ' אר"ח תפרה בקיסם כו' ל"ק הא דידוע תיפרה כו' לפירוש"י הו"ל למימר איפכא הא דלא ידוע תיפרה כו' לפי לשון סדר הגמ' כדאמרי' לעיל בסמוך, [ל"ק הא בחלת נחתום הא בחלת בעה"ב] שהוא לפי סדר הברייתות שהביא הגמ' וכאן הובא מקודם מימרא דר"ח דמערבין, ותו קשה דהו"ל למימר דידוע שנפרסה דהא התפירה הוא צד המעלה, וגם דוחק הוא שלא יהי' ניכר ע"י חיבור בקיסם שהיא פרוסה, והי' אפשר לפרש דבאמת עיקר הקפידא במשנה הוא דוקא בפרוסה דשייך איבה, אבל במביא ככר כמו שהי' אלא שנשבר לב' חצאין מה בכך, א"כ י"ל הפי' ידוע תיפרה פי' שניכר החיבור ששלם הי' ואח"כ נחלק ונתפר ואז כשר כיון דליכא איבה, אבל באינו ידוע ואין ניכר החיבור י"ל דהרואה יאמר דלא הי' שלם רק ב' חתיכות לקח ותפרם שהי' נראה כמו ככר שלם לכך אין מערבין, מיהו ודאי, פירש"י אמת וכ"מ לשון תפרה בקיסם דוקא שלא הי' ניכר התפירות מבחוץ:
שם בגמ' אר"ז אמר שמואל מערבין בפת אורז ובפת דוחן כו' לדידי מפרשי מיני' דמר שמואל כו', עי' בברכות (ל"ו) דס"ל לרב ושמואל דאורז ודוחן לאו בכלל מזון וקמא לה בתיובתא לענין אורז בלחוד ע"ש ובתוס', ואפשר הדר שמואל מהא דהוי ס"ל שם מעיקרא, [דאין לחלק בין אורז לדוחן):
שם בגמ' אר"ח לשיעורים, פי' רש"י במשקל דרך רעבון ולא לשובע, וצריכין לפרש שגם זה השיעור עשרים שקל ליום [המפורש שם בכתוב] ג"כ לא יאכל בפעם אחת רק מעט מעט, ובגמ' יש לפרש עוד שיעשה עוגות שלימות מזה השיעור של עשרים שקל:
בתוס' ד"ה איתבי' בסוה"ד והא דלא משני אפירכא דאביי כו', נראה כוונתם דאי ת"ק חולק וס"ל דא"צ פת ממילא כולל ת"ק גם עירובי תחומין וא"כ הו"ל לר"י לפרש דחולק רק בעירובי חצירות, אבל השתא דכוונת הת"ק בכל מערבין היינו בכל מיני פת מערבין א"כ קאי רק בעירובי חצירות דבתחומין א"צ פת ולא הוצרך ר"י לפרש, מ"מ. עיקר דבריהם דחוקים:
בד"ה כדי חלתה כו' נראה לר"י דדוקא בטבולה לחלה ובמדומע כו' וא"ת כו' כ"ש כדי דימועה כו', נראה סמיכות דבריהם דאי הוי מפרשין דגם במתוקנת רשאי לחסור כדי חלתה וה"ה כדי דימועה לא הוי קשה דרבותא טפי איכא בדימועה דלא שכיח להיות נדמעה ושייך איבה דאין הרואה תולה במידי דלא שכיח, אבל אי באמת הכי הוי עובדא שנדמעו פשיטא להו דאין חילוק בזה, [אכן בחי' הריטב"א מבואר דבלאו פי' הנ"ל קשה דלמה לי' למיתני כדי דימועה ע"ש]. וגם נראה מדבריהם דלא רצו לפרש דאף בחסר תרוייהו היינו כדי חלתה וגם דימועה הוי ג"כ בכלל שלימה דלא ס"ל כך לדינא: