שפת אמת על עירובין· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק חלון · דף פ.
בגמ' ואם משלהן צריך להודיע, פי' רש"י שמא מקפידין בעירובן כו' אינו יודע למה פי' כן דא"כ תיקשי למ"ד לעיל (מ"ט:) דגם המקפיד על עירובו הוי עירוב ע"ש והכא לכו"ע צריך להודיע דשמא אינו חפץ בגוף העירוב, [ואע"ג דס"ל להאי תנא כר"י דלקמן (פ"א:) דע"ח זכות הוא לו מ"מ לערב משלהן צריך שיהי' לדעתן אכן למ"ש לקמן דלפי' רש"י ס"ל לר"י גם במערב משלהן דא"צ להודיע א"ש]:
בתוס' ד"ה מעשה פי' בקונטרס כו' וקשיא דעיקר הקושיא לא היתה אלא מחצירות כו', וא"י מנ"ל לתוס' הא די"ל לרש"י דזה ידע גם המקשן דרב תנא הוא ופליג אלא דקשיא לי' למה היקל בחצירות טפי מבתחומין היפוך מסברת המשנה, ומתרץ הואיל ואשכח תנא בתחומין דצריך לזכות ממילא תנא דידן מסתמא גם בתחומין ס"ל דצריך לזכות, אע"ג דסתם בתחומין י"ל דסמך אהך דחצירות, ודוקא בעירובי חצירות פליג רב אמתניתין, וזה לא הי' עיקר הקושיא:
בד"ה רגיל דרגיל אסור כו' וכן הוא שיטת רש"י דרגיל הוא משום דאוסר, אך לשון הגמ' אינו מדוקדק לפ"ז מה דקאמר קשיא דשמואל אדשמואל והלא הך דיוק דרגיל אין הוא גוף החילוק בין אסר ללא אסר, והכי הו"ל למימר איתמר נמי דאמר שמואל כו' רגיל אין שא"ר לא, ולכן א"ש טפי פי' הרא"ש דרגיל היינו שרגיל בכך לערב ולכך גם בלא אסר מהני כמו אוסר ואינו רגיל, ולפ"ז איירי הכא בלא אסר ולכך דוקא רגיל, ואי נימא דגם בלא אסר אמר שמואל דאשתו מערבת שפיר הוי קשיא דשמואל אדשמואל דהכא מצריך דוקא רגיל, ובמרדכי יש לו שיטה ג' דרגיל ואסר גם דעת אשתו לא בעינן, והמהרש"א עירב דעת הרא"ש עם המרדכי, וכוונתו הוא רק לענין פי' רגיל, דשניהם פירשו רגיל על מה שהי' רגילים לערב ביחד, אבל מ"ש דתרוייהו באסרו זה קאי רק לשיטת המרדכי ולא להרא"ש ע"ש במהרש"א ותבין: