שפת אמת על עירובין· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק חלון · דף עט:
בגמ' והא קמ"ל דאין מבטלין וחוזרין ומבטלין, אפשר לפרש דדוקא הכא הדין כן הואיל ובעי נעילה וכל היכא דחוזר אח"כ ומבטל רשותו לחבירו לא הוי למפרע שם נעילה ע"ז, וא"ש הלשון והא קמ"ל דהו"ל למימר וס"ל דאין מבטלין כו' [משום דהכא כו"ע ס"ל הכי כנ"ל], מיהו לא פי' כן התוס' דהקשו מכאן לרב דס"ל מבטלין וחוזרין ומבטלין]:
שם בגמ' סבור מינה לחי' אין לחולה לא, ואינו מובן מה הוי ס"ד דגמ' דודאי פיקוח נפש דוחה שבת וגם בספק פ"נ דוחה, ואפשר הפי' לענין אם יש עכו"ם דקמ"ל דהזריז לחולה הר"ז משובח ועושין לכתחלה ע"י גדולי ישראל, [כדאי' ביומא (פ"ד:) ע"ש] וע"ז הוי ס"ד דדוקא לתי' דשכיח ורגיל תיקנו כן קמ"ל דאף לכל חולה וצ"ע:
בתוס' ד"ה דכל פחות מג' כו' ולאביי כו' הכא לא חשיב לי' דהא מחיצות שאינם מגיעות נמי לא חשיב הכא מחיצה, לכאורה כוונתם הואיל ומחיצת עראי היא ל"א בי' לבוד א"כ לפ"ז ה"ה למטה כל שיהי' פתוח אף טפח וכדומה יתבטל שם מחיצה, וצ"ע שיסבור כן אביי, תו קשה דהא חבלים דלעיל נמי מחיצת עראי הוא, ע"כ אפשר לפרש כוונת התוס' דהכא כיון שיש בו ב' ריעתות שפחותין מי' ושאין מגיעין לתקרה ל"א לבוד על ב' ריעתות, והמשך לשונם כך הוא דאפי' אי הוי מחיצות גמורים ולא הי' מגיעין לתקרה לא הי' מהני, ולכך הכא דאינם מחיצות גמורות שפחותין מי' ג"כ לכך ל"א לבוד, ולפ"ז בפתוחין למטה לית. לן בה ולעולם אמרינן לבוד גם במחיצות עראי כנ"ל, וצ"ע שהפוס' השמיטו בשו"ע כל דינים אלו דבית וגם בדין נעילה דאח"ז לא הובא בשו"ע:
בד"ה ואבע"א כו' ושמא י"ל כו' וקצת נראה כו' אפשר דלמסקנא דפליגי על רש"י [וס"ל דבעלמא לא בעי לנעול] שפיר נעילה דהכא לגמרי הוא שלא יצא כלל מפתח זה:
בד"ה ומזכה כו' וא"ת אמה העברי' היכי זוכה כו' הקשה מהרש"א דגם מע"ע קשה ותירוצו דחוק, ויותר נ"ל דכוונת התוס' להקשות גם לשמואל דאמה קטנה היא וסמוכה על שלחנו א"כ קשה אליבא דכו"ע [אבל מע"ע לא קשה אלא לר"י]:
בד"ה וע"י אשתו כו' וא"ת אי במקבלת פרס כו' וי"ל כו', מכל דברי התוס' מוכח דס"ל בפשיטות דהא דיד אשה כיד בעלה הוא רק משום מזונות וגם לפי מה שתירצו [דמיירי בנותן לה הבעל מעות למזונות או במספקת במע"י] חשבו ג"כ לקצת סמיכה ע"ש לענין זה דיהי' ידה כידו ע"ש, ואני בעניי לא ידעתי למה הצריכו לכך הא אדרבה פשט הגמ' התם משמע דלאו משום מזונות היא ולהכי באמת פליגי התם אי ידה כידו, ולשיטת התוס' מ"ט דרבנן דפליגי וס"ל דאין ידה כיד בעלה לפי דעת החולקים על ר"י וס"ל דגם באיש אחר הסמוך על שלחן אחרים אין לו יד א"כ וכי אשה גרע מאחר, [ודוחק לומר כמ"ש הריטב"א דאשה כאוכלת בשכרה דמיא כמו אמה העברי', כיון דקי"ל דמזוני עיקר ומע"י לבעלה תיקנו תחת מזונות] רק דבאשה ס"ל לר"מ דכיד בעלה דמיא בלי שום טעם דמזונות, וגם באשה עשירה שעושית ומפרנסת מהונה את בעלה ג"כ אעפ"כ לר"מ ידה כיד בעלה כנ"ל וצ"ע: