שפת אמת על עירובין· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק חלון · דף עו:
בגמ' אמר ר"נ כו' אבל חלון שבין ב' בתים אפי' למעלה מי' אם רצו מערבין א', נראה דגם אם יש פירצה כזו יותר מעשר אמות למעלה מי' מ"מ אם רצו מערבין ב', דלעולם עשרה שיעור מחיצה ולא גרע מסולם דאפי' רצפו בסולמות דין פתח עליו, וי"ל דלכך מדייק רצו מערבין דלכאורה מיותר הוא והו"ל למימר מערבין א' ובוודאי נדע דהיינו ברצו דלא עדיף מתוך עשרה, אלא דקמ"ל דרק להקל אם רצו דיינינן לי' כמאן דמליא אבל לא להחמיר, וכ"מ בתוס' לעיל (ע"ב.) גבי מחיצות שאין מגיעין לתקרה דבקבועות לכו"ע הוי מחיצה ע"ש:
שם בגמ' אמר רב אויר ב' רשויות שולטות בו ולא יזיז בו אפי' מלא נימא, לכאורה תמוה הא חצירות רשות א' הן לכו"ע כמ"ש בתוס' ד"ה ובלבד. וגם אי נימא דרב לשיטתו דבעירבו אסור מ"מ מאי שייך כאן עירבו כיון דאויר ב' רשיוות שולטות בו והוי כלא עירבו, וראיתי בריטב"א דפי' כן דהיינו בעירבו, ונראה לפרש כוונתו דע"כ צריכין לומר החילוק דבד' מטלטלין עליו דהוי כחצר א' שלא עירבו דמותר לטלטל בגוף החצר, אבל בפחות מד' דלאו רשות בפ"ע הוא ס"ל לרב דחשיב כמו ב' חצירות וכמטלטל מחצר זו לזו, א"כ כיון דחצירות שלמטה עירבו עם הבתים שוב הוא בכלל הגזירה דאסור לטלטל מחצר זו שעירבו לחצר זו שעירבו ה"ה למעלה על הכותל: