שפת אמת על עירובין· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק הדר · דף עה.
בגמ' ואי מהכא הו"א לא ידענא בתים כמה, קצת קשה אמאי לא קאמר דאי מהכא הו"א משום דאסור לעשות יחיד במקום עכו"ם כדאמרינן אליבא דאמת דהכי הוא טעמי' דרב רק כיון דכבר השמיענו דצריך להיות בתים וחצירות פתוחות לכך מפרשין משום האי טעמא:
שם בגמ' בד"א שעשה דקה כו', לכאורה נראה דדוקא לענין רגל המותרת מהני דקה דאל"ה אכתי קשה למה לי עירבה זו לעצמה וזו לעצמה ליתני עירבה חיצונה ולא פנימית דמהני נמי דקה ומכ"ש ברגל המותרת, אכן מפירכת הגמ' לקמן מסיפא מוכח דברגל האסורה נמי מהני דקה וכמ"ש התוס' ד"ה אלמא ובמהרש"א שם וכ"כ הריטב"א כיון דדקה סילוק הוא מהני בכל גווני, אך לפ"ז צ"ע למה השמיטו הפוס' הדין דמהני דקה גם לדידן דלא קיי"ל כרע"ק ברגל המותרת דנהי דלמסקנא לא מיירי מתני' מדקה מ"מ כיון דסברא פשוטה הי' להגמ' דדקה מהני גם ברגל האסורה א"כ הדין אמת, ויש ליישב בדוחק דלא מסתבר להש"ס לומר אליבא דרע"ק שיהי' חילוק בין רגל האסורה למותרת ולכך היו מוכרחין לפרש דבכל גווני מהני דקה אבל גוף היתר דדקה לאו סברא פשוטה היא:
שם בגמ' מתיב ר"ב כו' קצת קשה דילמא גם לרע"ק בשל יחידים אין רגל מותרת אוסרת רק היכא דצריכין לערב מיגו דהני אסרי אהדדי גם רגל שמבפנים אוסר, ואפשר דלכך מייתי הגמ' ועוד מתיב רבינא כו':