שפת אמת על עירובין· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק בכל מערבין · דף לב:
בגמ' מה לי למעלה מ"ל למטה כו' קצת קשה דילמא אתי מתני' כר"מ דס"ל דכ"מ שאתה מוצא ב' רשויות והם רשות אחת כגון עמוד ברה"י גבוה י' ורחב ד' אסור לטלטל מזה לזה ע"ש לקמן (פ"ט.) ובפ"ק דשבת (ט.) משו"ה למעלה מי' אין עירובו עירוב. מיהו למסקנא בל"ז לא מיתוקם שפיר כך דהא אתיא כרבי דכ"ד שהוא משום שבות לא גזרו ביה"ש א"כ גם לר"מ הוי עירוב:
שם בגמ' והא קמשתמש באילן כ' רש"י דה"ה דהמ"ל דהא מייתי מכרמלית לרה"ר, ולולי דבריו ז"ל נראה דס"ל להגמ' דאע"ג דהוי שבות מ"מ לא מיקרי הוא במקום אחר עי"ז כיון דרשות אחת היא, וע"י שחכמים אסרו טילטול מכרמלית לר"ה עי"ז לא יצא מכלל הוא ועירובו במקום אחד וכיון שיכול לאכול שם על האילן שפיר הוי עירוב. ומשו"ה לא מקשינן אלא מכח דא"י לעלות ולאכול שם משום השבות דאילן כנ"ל. אך לקמן (ל"ד:) בסיפא בבור דמוקמינן בכרמלית ורבי היא משמע דלרבנן בכה"ג לא הוי עירוב. מיהו למ"ש התוס' שם דבעי לשנוייא אפי' בנתכוין לשבות חוץ לד"א מן הבור דומיא דרישא ע"ש א"כ א"י ליקח העירוב מן הבור למקום שביתתו לרבנן ולעולם י"ל כנ"ל דבקונה שביתה בכרמלית מהני אף אי העירוב ברה"ר וכדומה: