אור ברסלב
שפת אמת על עירובין פרק בכל מערבין › דף לא:

שפת אמת על עירובין· רבי י־הודה ליב אלתר מגור

פרק בכל מערבין · דף לא:

דף ל:

בגמ' ומה ראית כו' עי' מ"ש התוס' [לפרש הלשון מה ראית], וי"ל ג"כ דאיכא נמי סברא איפכא דבהקדימו בכרי כבר חל על הבעה"ב הפרשת התרומה ולא חל חיוב על הלוי ולכך פטרה תורה כשבא ליד הלוי דלא טביל לדידי' התרומה מצד התרומה אלא מצד התרומת מעשר, אבל בעוד שלא נתמרח אצל הבעה"ב ונתמרח אצל הלוי י"ל דחל עליו בשעת מירוח דין תרומה גדולה וכה"ג מצינו בתוס' בב"מ (פ"ב.) לחלק בהכי לפטור לקוח אחר מירוח ולחייב לקוח קודם מירוח ע"ש, וכן משמע בפי' רש"י ד"ה ומה ראית די"ל דיותר ראוי לחייב בהקדימו בשיבלים ולפטור בהקדימו בכרי] ומשני דמאי דאידגן מסתברא טפי לחיובי כנ"ל:

בתוס' ד"ה כאן פ"ה ע"ת אקנויי שביתה כו' וק' כו' ולפרש"י נראה דהתם מיירי נמי באמר לאחר לקבלו, והנה בתוס' שם במעילה הביאו כן בשם ר' אפרים, עוד פי' שם בתוס' דאיירי בעומד ורואהו ואמר יקנה לי פתי ע"ש. ונראה דהכא לא קאי התוס' בשיטה זו דא"כ לק"מ על רש"י דכיון דאמר יקנה לי פתי ודאי מודה רש"י דמהני. אלא דהכא ס"ל לתוס' דא"צ לומר כלום והכא דלא הוי עירוב הוא רק משום חסרון נאמנות ושם איירי בעומד ורואהו. ולדבריהם צריכין לדחוק דמה דאמרינן הכא ואם אמר לאחר לקבלו הוא לאו דוקא אלא אורחא דמילתא נקט דלא שכיח להיות רואה גוף הנחת העירוב דא"כ למה שלחו. אבל אה"נ בראהו מניח העירוב סגי דבר קנין הוא. אכן שיטה זו דחוקה מאוד חדא דלשון אינו עירוב משמע ודאי דגם אם הניחו אינו עירוב דאל"כ הו"ל למיתני אינו נאמן. ותו דלפי' התוס' ליהוי חמר גמל דשמא הניחו באמת ולא הו"ל למיתני אינו עירוב. ומ"ש עוד התוס' דהיכי פריך ודילמא לא ממטי כו' דבריהם אין מובנים כלל דכל פירש"י הוא למסקנא דאוקימנא בעומד ורואהו אז יש חילוק בין לא אמר לאחר דלא הוי עירוב משום דלאו בר מיקני הוא. ואי הוי בר מיקני הוי מהני בעומד וראהו דוקא. ומניין להם דלרש"י בר נאמנות הוא. ואפשר קשה להתוס' למה לא מדייק הגמ' נמי אמימרא דר"ה בעירובי חצרות דילמא לא ממטי לי' לכך משמע להו דלרש"י בר נאמנות הם. אבל אין זה קושיא חדא דלמה הי' להגמ' להקשות אמימרא דר"ה כיון דמצי פריך אסיפא דמתני' והתי' קאי גם על ר"ה. ותו דאהא דאר"ה ל"ק דהא דאמר קטן גובה את העירוב י"ל דמיירי היכא דקודם חשיכה בודקין ומוצא כ"א פתו באותו חצר שמערבין בו אלא כיון דטורח הוא להגבות שולחין לגבות ע"י הקטן אבל בנאמנות לא מיירי מידי. אבל בלשון המשנה משמע דהוי עירוב להכי פריך דילמא לא ממטי כו'. והנה בל"ז יש ליישב שיטת רש"י דקושית הגמ' דילמא לא ממטי לי' י"ל דלא קאי אלא אמי שאינו מודה בעירוב דאיהו לאו בר נאמנות הוא אבל קטן י"ל דנאמן בדרבנן כדאשכחן בבדיקת חמץ. אבל עיקר נראה דמודה רש"י דאינו בר נאמנות כדכתיבנא. רק דגם אם אמת הוא שהניחו נמי לאו בר מקני שביתה היא, ונ"מ לרש"י נמי בשוטה שהניח עירוב לעצמו ונתפקח ג"כ אינו עירוב:

תוכן העניינים

שפת אמת על עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה