שפת אמת על עירובין· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק בכל מערבין · דף ל:
בגמ' אלא סומכוס ס"ל כרבנן כו', לכאורה קשה הא ב"ש שני לב"ה דלכך מערבין ביוה"כ הואיל ומבעוד יום הוי סעודה ראוי' א"כ גם הכא כיון דמבעו"י הוי שייך הואיל מה בכך דבה"ש אסור שוב דומה ליוה"כ, וצ"ל דשאני ביוה"כ דהוי ממש סעודה ראוי' בעוד יום אבל מה דראוי' מבע"י ע"י הואיל זה לא מהני על בה"ש דליכא גם הואיל כנ"ל:
בתוס' ד"ה ולפרוש כו' ואע"ג דרבה. כו' דתחילת היום קונה עירוב כו', כוונתם דנהי דקמי שמיא גליא דבתחילת היום אסור לתרום מ"מ כיון דאי הוי בא אז לב"ד לשאול הוי מתירין לו להפריש דלנו בה"ש היא שפיר אמרינן הואיל, וכמו כן צריכין ליישב בכל הני שבותים דתלאו באילן וכדומה דהוי. עירוב לרבי דבה"ש לא גזרו, ומ"מ צריכין להבין למה לקמן (ל"ו) בלגין טבול יום אמרינן דאי תחלת היום קונה עירוב כשר נימא ג"כ איפכא אי הוי בא לפנינו בה"ש הוי אמרינן לי' דעדיין טבל היא ולא חזי לעירוב וי"ל:
בא"ד וי"ל דאינו מועיל כו' דחזי השתא לשום אדם כו', צ"ע להבין סברת התוס' דבטבל הואיל ואינו ראוי לשום אדם ל"א הואיל ובתרומה דחזיא לכהן אמרינן הואיל ואי בעי מיתשיל. והלא אם ישאול עלי' באמת יהי' טבל וכי משום שיעשה ב' הדברים ביחד השאלה וגם הפרשה לכך נימא טפי הואיל, וגם ראייתם מהקדשות אינה מוכרחת כ"כ דהקדישות שאינם שלו כלל שפיר לא מהני הואיל כזה שיכול לקנות לו מ"מ עתה לאו דידי' היא, כעין מה שכ' התוס' פ"ג דפסחים (מ"ו:) גבי הואיל וא"ב פריק לי' (דלא אמרי' הואיל ואי בעי קני ע"ש] משא"כ בטבל:
בד"ה תרגמא כו' וי"ל דלרבנן א"מ לחולה ולזקן כדי מזונן אלא בסעודה בינונית כו' נמצא לפי תי' זה לדידן דקיי"ל כחכמים גבי זקן וחולה צריך שיעור ב"ס לבינוני. ועפ"ז יש ליישב מה שהקשיתי לעיל (כ"ח:) גבי פרסאי רובא דעלמא ע"ש, ואפשר שכן הי' דעת הטור ע"ש (בסי' ת"ט) שהב"י נדחק בדבריו וצ"ע לדינא
בד"ה ומר סבר כו' ורשב"א מפרש כו' דתנן באהלות (פ"ו מ"א) כו' אכן הרמב"ם שם באהלות לא פי' כן אלא דמתני' דהתם מיירי בכלים שאין באין במדה כדמשמע לשון סתם כלים, ולעולם בכלים הבאין במדה ס"ל דאהל זרוק שמי' אהל [כמ"ש הרמב"ם (פי"ב מה' טו"מ ה"ב) בכלי גללים הבאין במדה וכן הוא ג"כ בכלי עץ כמ"ש הראב"ד שם, והרמב"ם נמי ס"ל הכי כמ"ש שם הכ"מ]. ובדברי התוס' צ"ל דנראה להו דכלי גללים יש לדמותן לבאין במדה ולהרמב"ם צ"ל דכלי גללים לא נפקי משם כלים כל כך כמו הבאין במדה: