אור ברסלב
שפת אמת על עירובין פרק בכל מערבין › דף כז:

שפת אמת על עירובין· רבי י־הודה ליב אלתר מגור

פרק בכל מערבין · דף כז:

דף כז.

בגמ' שנתן לתוכו שמן, לא נתבאר השיעור כמה שמן, ולכאורה צריך להיות הרוב שמן אבל לשון שנתן לתוכו משמע אף כל שהוא וצ"ע, גם יש להקשות לכאורה דאכתי תקשה לר"א דאמר שמא לא שמעת אלא בשקרבי דגים מעורבין בהן א"כ משמע דדוקא בציר דשומנא דפירא היא [כמ"ש רש"י דאפי' בלא קרבי דגים יש שם קצת משומן הדגים) מהני תערובת קרבי דגים אבל במים ומלח לא כדדייק בס"ד לר"י בן גדיש, ויש ליישב דרק בס"ד דר"י ב"ג דמיירי בבעיני' שייך לדייק מדנקיט ציר דוקא אבל לר"א דמיירי בתערובת קרבי דגים י"ל דנקט ציר דאורחא דמילתא כך לערב קרבי דגים בציר וה"ה במים ומלח כל שעירב בהן שמן כנ"ל:

שם בגמ' ובהבלעה מי שרי אין והתניא כו', לכאורה קשה אדרבה אי בעלמא אסור הבלעה קמ"ל הכא דמים ומלח ע"י שמן מתהפכין גם הם להיות עליהם שם פרי, דהא בס"ד לא הוי קשה לי' מסברא הא לאו פירי הוא רק מהך ברייתא דציר מקשה וע"ז משני שפיר דאיירי בנתן לתוכו שמן, אבל כיון דהבלעה מהני בכ"מ גם בקנקן שאינו שום מאכל א"כ מה קמ"ל דמים ומלח מערבין הא כל אגב מותר, וגם מ"ט דמאן דמתני אעירוב ולא אמעשר דלפי שיטת התוס' דגם לעירוב בעי תערובת שמן משמע דבמעשר לדידי' לא מהני גם בתערובת שמן וכי פליג אבן בג בג, אכן נראה דלק"מ דל"ד ליין אגב קנקנו דהתם. שאני כיון דכל יין נמכר הוא אגב קנקנו וכן בקר אגב עורו וגם בתמד שתיות היוצא מן החרצנים הוא רק ע"י עשיות תמד, משא"כ תערובת שמן במים ומלח אינו בכלל שתיות שמן אלא שרוצה לתקן מאכל מים ומלח ע"י שנותן בו שמן זה שפיר לא דמי לכל הני דבן בג בג, ולכך חידש לן האי מאן דמתני אמעשר דע"י תערובת שמן מיחשב אוכל וממילא מותר בהבלעה כמו הנך דבן בג בג, ומאן דמתני אעירוב פליג דבמעשר לא דל"ד להני כנ"ל, ולפמ"ש לעיל דמ"ד אעירוב מיירי בלא שמן בפשיטות ניחא הא דאמרי' אבל לא במעשר]:

שם בגמ' הו"א מאי שכר דבילה קעילית כו' לפירש"י דהיינו ד"ק בעיני' דקמ"ל דהיא כמו יין א"כ גם עכשיו דכתיב ביין וילפינן מיני' יין ע"ג קנקנו מנ"ל דבילה קעילית, וי"ל בדוחק דמשמע יותר לרבות תמד אך אי לא הוי ידעינן דין הבלעה כלל הי' דחקין לשום דרשא דהיינו ד"ק וצ"ע, [ולפ"ז למסקנא אין ה"נ דלא מרבינן דבילה קעילית, אכן התוס' ביומא (ע"ו:) כ' דלבתר דמרבינן יין ע"ג קנקנו כ"ש דבילה קעילית ע"ש]

שם בגמ' השתא צאן ע"ג גיזתה מיזדבנא בקר ע"ג עורו לא כ"ש, הלשון אינו מובן דהא צאן גם ע"ג גיזתה וע"ג עורו לוקחין כמ"ש רש"י ז"ל, א"כ עיקר הכוונה כיון דכתיב צאן ולא בקר מוכיח דמירבי תרוייהו גיזה ועורה א"כ בקר למה לי ומיותר אריכות לשון הגמ', גם על הרמב"ם יש לתמוה שהשמיט הדין דצאן ע"ג גיזתה דהוא הרבותא גדולה שבכולן, וכנראה קצת דלא ס"ל כלל ברייתא דבן בג בג, ויין ע"ג קנקנו ובקר ע"ג עורו שהביא (בפ"ח מה' מע"ש ה"א) הוא ממשנה דמעשר שני (פ"א מ"ג) ע"ש, וצ"ע מנ"ל לדחות ברייתא זו דבן בג בג והגם דר"י מקשה עלה מ"מ לא דחאו מהלכה, וגם הר"ש שם במשנה מביא עלה ברייתא דבן בג בג וצ"ע:

בתוס' ד"ה הו"א כו' ועוד הקשה מהר"ש כו' עי' במהרש"א דמסיק דכוונתם כמו שהקשו בתוס' ביומא דאיך מצריך התם קרא לדבילה קעילית הא מוכח מיין ע"ג קנקנו כו', ולפע"ד אין לשון התוס' מורה ע"ז הפי', וגם בתוס' בשבועות בלי ספק אין הפי' כן דהא קושיא זאת הקשו שם בתחילת ותי' ע"ז דמדרשא דביתין מיירי הכא ומוכח דכבר נתיישב להם בזה, ונראה לפרש דהתם בא לדרוש גוף הפסוק ואי שתי' אינו בכלל אכילה ושכר הוא דוקא דבילה קעילית א"כ מכח יתור דביתין לא נימא להיפוך ולשום דרשא אחריני אתי, ואיך שיהי' מוכח התם בסוה"ד שכ' ועוד כו' הקושיא דהכא ממש דלא נתכוונו לפי' המהרש"א, ובתוס' דיומא יש להם שיטה אחרת ובאמת תמוה מאוד מה דס"ל התם ביומא דלבתר דילפינן שכר שכר מנזיר אמעיט לן דבילה קעילית מנ"ל הא וצ"ע שם, וקושייתם דהכא ודשבועות נראה לע"ד להיפוך דקשיא להו דבשבועות משמע דשכר מצד עצמו כולל דבילה קעילית ונהי דילפינן ש"ש מנזיר דגם שתיית יין בכלל מ"מ גם ד"ק בכלל א"כ ל"ל דרשא דבשכר לד"ק כנ"ל, שוב ראיתי במהרש"א בשבועות נראה שמפרש כן הגם שלשונו קצת באופן אחר, וא"י למה חזר כאן מדבריו דשם והנלע"ד כתבתי:

תוכן העניינים

שפת אמת על עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה