שפת אמת על מנחות· רבי יהודה אריה ליב אלתר
פרק ששי · דף סז.
בגמ' גמרי ראשית ראשית מהתם. קשה א"כ למה לי עריסותיכם למעט הקדש נגמור נמי מגז"ש דראשית. ואולי נימא דלפ"ז עריסותיכם אתא לדרשא אחרינא. ולמ"ש התוס' ריש קדושין (ג'. ד"ה ואשה) דמיעוט קנינים לא גמרינן בגז"ש י"ל דדוקא לרבות עיסת עכו"ם ילפינן ראשית ראשית ולא למעט עיסת הקדש. מיהו א"י אי הוי כללא בכל מקום דברי התוס' דשם דלכאורה מצינו כמה גז"ש למעט ג"כ:
שם בגמ' עכו"ם שהפריש פטר חמור פירש"י שהפריש שה וכן משמע לשון הפריש וקאמר דמודיעין אותו שהוא פטור משה וגם יכול לגזוז ולעבוד בפטר חמור שלו בלי פדי' בשה. אבל לפי' התוס' קשה הלשון שהפריש:
בתוס' ד"ה חד עריסותיכם כו' וי"ל כיון דגלי קרא הכא בחלה דעכו"ם והקדש שוין כו'. תמהני ע"ז הא גבי מירוח גלי קרא דאינם שוין דמירוח עכו"ם אינו פוטר לר"מ ור"י ומירוח הקדש פוטר. ובאמת מה"ט תמוה ג"כ הגירסא שלנו דמחד עריסותיכם ממעט הכא תרווייהו הקדש ועכו"ם והלא גבי מירוח ממעטין הקדש טפי. מטעם שכ' רש"י דאין לו היתר בלא פדיון. א"כ מה"ט ג"כ נימא דעריסותיכם ממעט הקדש בלבד:
בד"ה גזירה כו' וי"ל דהנך דהכא משמע להו מדאורייתא כו'. דבריהם תמוהים דא"כ באמת מדרבנן חייב ג"כ בחלה הא בפי' אתמר וחלתו נאכלת משמע אפי' מדרבנן וצ"ע. ובעיקר קושיתם הרמב"ם בפי' המשנה (שם בדמאי] כתב דטעמא דר"ש משום דשמא החליף בתבואות אחרות דישראל ע"ש. והגם דפי' הרמב"ם שם תמוה מהסוגיא דבכורות שם ע"ש וכמ"ש בתוס' רעק"א. וכבר קדמו בשו"ת ר"ב אשכנזי] אבל עכ"פ ר"פ ורבינא י"ל דפירשו כפי' הרמב"ם. וסוגיא דבכורות אתיא כמסקנא דרבא הכא דמדרבנן חייבת:
בא"ד וא"ת הא דאמרינן בספ"ק דבכורות כו' ולשיטת הרמב"ם דס"ל דהגזירה לחייב מירוח עכו"ם הוא דוקא בתבואות ישראל שמירחו עכו"ם אבל בתבואת עכו"ם עצמו לא גזרו. א"ש הכל דכיון דאפי' אי אין קנין לעכו"ם מ"מ אין צריך ליתנו לכהן. א"כ א"ש דאם התבואה של ישראל רק שמירחו עכו"ם בזה גזרו משום בעלי כיסין גם ליתנו לכהן דהא כל כוונת בעלי כיסין להרויח הממון [ועל זה גזרו לבטל מחשבתן]. ואין לפרש דהא דמעשרן והן שלו הוא גם מתקנת חכמים רק מיירי בתבואה שדה עכו"ם ובזה ליכא גזירה. ומ"ש התוס' דאפי' בגר שמירח קודם שנתגייר מסקינן הך גזירה. היכן נזכר זה בגמ' אבל כוונתם לפי' רש"י לעיל דעכו"ם שהפריש היינו בגר שהפריש על פט"ח שנולד לו בהיום עכו"ם. וע"ז מסקינן הא תרומתו אסורה: