אור ברסלב
שפת אמת על מנחות פרק ששי › דף סו:

שפת אמת על מנחות· רבי יהודה אריה ליב אלתר

פרק ששי · דף סו:

דף סו.

בגמ' אומר הי' רע"ק מירוח הקדש אינו פוטר. הקשו בתוס' דא"כ לא הוי ממשקה ישראל. ואפשר לומר כיון דבלא"ה אסור משום חדש וע"כ התיר הכתוב כאן כדאי' לעיל ה'] אף דאסור להדיוט א"כ אפי' יש עליו גם איסור אחר לית בזה דין ממשקה ישראל. וצ"ע לדינא בזה אם הי' העומר מדבר הנאסר להדיוט אי שרי לגבוה מה"ט שכתבתי וכזה כתבו התוס' לקמן (פ"ד. ד"ה שומרי) דמשו"ה מצי להביא עומר בשביעית גם לרע"ק דספיחים אסורין. אלא דהתם שאני דמצותו בכך בשביעית ודמי לאיסור חדש דג"כ מצותו בכך ע"ש]:

שם בגמ' תנאי היא דתניא תורמין משל כל על של כל. יש להקשות כיון דפליגי אי מירוח עכו"ם פוטר למה נקטו מחלוקתן בכהאי גונא ליפלגי בשל עכו"ם אי מחויב בתרומה או לא. ומשמע מזה דעכ"פ מדרבנן חייב וכדמסיק הגמ' לקמן משום בעלי כיסין. ובהכי יש ליישב קושית התוס' דלמא פליגי ביש קנין לעכו"ם או לא. ולמ"ש א"ש דאי יש קנין גם מדרבנן הי' פטור. דלא שייך גזירת בעלי כיסין רק למסור התבואה ביד עכו"ם לפוטרו ע"י מירוח שלו אבל להקנות הקרקע לעכו"ם לא שכיח ולא גזרו בזה. והנה גם ממאי דאמרי ר"י ור"ש תורמין משל עכו"ם על של כותים אבל לא משל ישראל כו'. משמע דעכ"פ גם בשל עכו"ם תורמין. א"כ מוכח להדיא דמדרבנן מיהו חייב כדמסיק רבא לקמן וקשה לר"פ ורבינא דס"ל דמדרבנן נמי פטור. ובפרט למאי דפסק הרמב"ם (פ"א מתרומות) דאם התבואה בשדה של עכו"ם ומרחו עכו"ם פטור לגמרי קשה כנ"ל. וצריכין לפרש דתורמין משל עכו"ם תבואה הנמצא אצלו וספק שמא באה לידו מיד ישראל ומ"מ תורמין מזה על של כותים אע"ג די"ל דחדא מהם חייבת וחדא פטורה מ"מ אפשר דהוי ספק ספיקא. וצ"ע בזה [עי' בדמאי סופ"ה ובתוס' הגרעק"א שם]:

בתוס' ד"ה שלא ניתנו מעות כו'. אפשר ליישב קושיתם כיון דקיי"ל דבדאורייתא אין ברירה לכן לקולא לא נוכל לסמוך ע"ז שלא ניתן מעות רק לצורך וצריך פדיון משום אין ברירה איזו הי' לצורך. ולחומרא חייב במעשר מיהת דלמא יש ברירה ואפי' אין ברירה ספק מיהא הוי כמ"ש התוס' בגיטין מ"ז: ע"ש]:

בד"ה מירוח עכו"ם תנאי היא. תימא דלמא ביש קנין לעכו"ם פליגי. אפשר ליישב דהא אמרי' בעלמא סתם עכו"ם גזלי ארעתא נינהו כדאי' בסוכה ()ל'.) א"כ מטעם יש קנין לא הוי ודאי פטור דלמא קרקע זו גזלה מישראל הוא או אבותיו וא"כ למה תורמין משל עכו"ם על של עכו"ם דלמא זו פטורה וזו חייבת כי היכי דחיישינן בהדם באוונכרי להכי מכ"ש לחשש טבל דבמיתה דהו"ל למיחש שמא תורם מן הפטור על החיוב. (גם למ"ש לעיל דבכה"ג הוי ספק ספיקא אין להתיר לתרום. להפוסקים דאין עושין ס"ס לכתחילה] א"ו דמטעם מירוח עכו"ם פטור ובזה ליכא לספוקי בשום חיוב:

בד"ה ר"י ור"מ כו' בסוה"ד וא"ת לר"מ היאך הוי מי"ח דבר הא חייש למיעוטא ומה"ת היא. יש ליישב דעכ"פ הגזירה נדות מעריסתן היא אפי' נולדה בפנינו ויודעין שעדיין לא ראתה דם אעפ"כ גזרו בהו טומאה. והטעם משום דבאינו לפנינו הוי חשש מיעוט גזרו בכל גווני אפי' אי ודאי לא ראתה. וכעין זה ס"ל לר"מ בע"ז ר"פ כל הצלמים ע"ש:

תוכן העניינים

שפת אמת על מנחות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה