אור ברסלב
שפת אמת על מנחות פרק ששי › דף סו.

שפת אמת על מנחות· רבי יהודה אריה ליב אלתר

פרק ששי · דף סו.

דף סה:

בגמ' מצה שא"א יכול לאוכלה ז' מן החדש אתה אוכלו ששה. אין להקשות דגם אי מחרת שבת בראשית א"ש. דמן החדש לעולם א"י לאוכלה ז' אבל ששה לפעמים יכול לאוכלה כגון דחל יום ראשון בשבת. דא"כ למה לי קרא ע"ז דהא איסור חדש מפורש בתורה **במנחת יהודה עה"ת פ' ראה תי' דצריך האי קרא לאסור חדש בלאו הבא מכלל עשה ושוב אין עשה דמצה דוחה לתו"ע דחדש. אבל למ"ש התוס' בקידושין (ל"ח.) בלא"ה לא דחי משום דהוי עשה דקודם הדיבור וע"ש בגור ארי' שכ' ג"כ כנ"ל ובאופן אחר ודבריו אינם מובנים כיון דמסיים דמשו"ה לא דחי דהוי אפ"ל שניהם א"כ שוב לא צריך קרא להכי:** רק להכי כתיב ששת ושבעת לומר דלעולם נאכל ששה מהחדש להודיע דשבת דהכא לאו שבת בראשית הוא רק יו"ט:

שם בגמ' מיום הביאכם תספרו יכול כו' ואימתי שירצה יספור. פירש"י דחוק מאוד כיון דכתיב מיום הביאכם וודאי חיובא היא ביום זה. ולולי פרש"י נראה דעיקר המשך הברייתא הוא אילו לא כתיב מיום הביאכם דכך שכיח בתורת כהנים דבא לבאר למה נצרך כל הפסוקים. רק התנא . מסדר הברייתא על הפסוק דמיום הביאכם כיון דמהחל חרמש אינו בס' ויקרא. ועיקר כוונת הברייתא דספירה מוכרח להיות משעת קצירה וזה הוי ידעינן מקרא דהחל חרמש. אבל אכתי לא הוי ידעינן זמן הבאה אימת לכן כתיב מיום הביאכם. וכ"ת למה לי השתא קרא מהחל חרמש ז"א דלא הוי ידעינן דקצירת העומר בט"ז דילמא הקצירה קודם יו"ט להכי נצרך מהחל חרמש כנ"ל ושוב ראיתי בתו"כ בפי' הר"ש משאנץ משמע ג"כ שהבין הברייתא כמ"ש ע"ש. ומה דמסיים יכול כו' ואימת שירצה יביא ת"ל מיום הביאכם. א"י לפרש הס"ד אימת שירצה יביא הלא כתיב ממחרת השבת יניפנו [לפירש"י גם כאן י"ל כן דממחרת השבת ואילך הוכשר להנפת העומר. רק לפי' הנ"ל קשה]:

שם בגמ' אי מדריב"ז דילמא כדאביי מצוה למימני יומי ולמימני שבועי. נראה דודאי ריב"ז מודה להך דאביי ומ"מ שפיר הוכיח מזה עצמו כיון דמצוה למימני שבועי מוכח דשבועות הללו שבועות של הספירה הם. דלדעת השוטים הני שבעה שבתות שבתות דשבת בראשית הם. כיון דלעולם מתחילין ביום א' א"כ יום הז' שבת וכמו כן יום י"ד שני שבתות. ומה תועלת לומר שהם ב' שבתות או ג' הלא זה מעולם הוא דז' ימים שבת וי"ד ימים ב' שבתות. אלא ודאי דהתורה עשתה כאן מימי הספירה ז' שבתות אע"ג דמתחילין ביום ב' או ג' ביום ז' לספירה נקרא שבת למצות הספירה. לכן צריכין לומר שהם שבוע א' או ב' להודיע דמספר שבעה שבועות הם. ולא נימא דהכוונה נ' יום ה' עשירות רק דוקא ז' שבתות שהוא סדר חדש בימי הספירה דז' ימים שבת הם. ודוק כי נכון הוא. רק רבא אמר דאינה ראי' מוכרחת אבל ודאי מודה ריב"ז לדאביי ומ"מ מייתי ראי' שפיר. ומה דאמרי' ר"י עצמו חזי לי' פירכא. נראה דהפרכא הוא דכיון דכתיב וקצרתם את קצירה א"כ החיוב בתחילת הקציר והיא בפסח דאז היא זמן קצירת שעורים:

שם בגמ' אמימר מני יומי ולא שבועי אמר זכר למקדש הוא תמהני דלא מצינו כזה דמה בכך דזכר למקדש היא למה לא נעשה בשלימות כמו שעשו בזמן המקדש. ואפשר לפרש דבאמת בפרשת ראה כ' סתם שבעה שבועות תספר לך ועשית חג שבועות כו'. ושם לא נזכר מעומר ושתי הלחם כלל א"כ משמע דמצות ספירה זו היא לצורך חג השבועות בעצמו שבאמת נקרא כן שבועות. רק בפ' אמור גבי עומר והכבש כ' מיום הביאכם תספרו חמשים יום. ולכן י"ל דהני ב' מצות ספירת הימים מצד הקרבת העומר ושתי הלחם. וספירת השבועות לשם החג בעצמו והשתא אמר אמימר דכל המצות שאין נוהגין בזמן הזה לא מצינו להם זכר. רק מצות שהי' נוהגין במקדש עשו זכר למקדש ולהכי מני יומי זכר למקדש. אבל מצות ספירת שבועות לית בהו זכר למקדש. ואין להקשות לפי"ז אדרבא נימא דמצות ספירת שבועות יהי' מדאורייתא גם האידנא כיון דהם לצורך חג השבועות. ז"א דהא כתיב מהחל חרמש כו' והיא קצירת העומר וכיון דאין לנו עומר ליכא מה"ת ספירה כנ"ל. אח"כ הראו לי ברבינו ירוחם שמאריך בזה ע"ש (נתיב חמישי חלק ד') שאין דבריו מובנים והם קצת להיפוך ממה שכתבתי והנלע"ד כתבתי:

והנה הרמב"ם (פ"ז מה' תו"מ) נראה דהבין דרבנן דבי ר"א פליגי וס"ל דספירה בזמן הזה דאורייתא. וקצת נראה כן מדלא אשתמיט התנא להשמיענו דמשחרב בהמ"ק תקנו לספור זכר למקדש וגם בודאי הי' ריב"ז המתקן דביהמ"ק נחרב בימיו ויהי' טפי מתשע תקנות שהתקין ריב"ז כדאי' בר"ה (ל"א:) ע"ש]:

בתוס' ד"ה ואימתי שירצה יביא והא דכתיב כרמל כו'. איני מבין דבריהם דבאותו יום שהיו קוצרין היו קולין אותן ג"כ ואחר שנעשה קלוי באש תו לא נשתנה. [והא דאי' לקמן (פ"ד.) בעינן כרמל בשעת הקרבה. ע"כ לאו דוקא אלא בשעת קלוי לצורך הקרבה דהשתא]:

בד"ה זכר למקדש. ונראה דיכול לברך כו'. אין דבריהם מובנים דמ"מ הוי ספק ברכה לבטלה דילמא יום הוא ולא קיים אפי' מצוה דרבנן. ויותר הי' אפשר לומר כיון דזכר בלבד היא אפי' קרוב לחשיכה הוי שפיר זכר וכ"מ בלשון הר"ן סוף פסחים] אך לשון התוס' דס' דרבנן לקולא לא אתי שפיר. ואפשר דיכול לברך שכתבו לאו דוקא. וכוונתם דיכול לספור ואה"נ דסופר בלא ברכה וצ"ע:

בא"ד ואם נקצר ביום כשר. יש לגמגם בראי' זו די"ל דנקצר ביום היינו ביום הקודם ולא מיירי ביום הט"ז כמו שהקשו התוס' בעצמם לקמן (ע"ב. ד"ה אף) ותירוצם שם אינו מוכרח ע"ש] ויותר נראה להביא ראי' דספירה ג"כ ביום אפי' למ"ד נקצר ביום פסול] מדלא תנן לה במתני' התם בין הני דכשירין כל הלילה כדתני קצירת העומר ליתני נמי ספירת העומר. בשלמא אי כשר גם ביום א"ש דשם לא תני רק הנוהגין בלילה בלבד וביום בלבד אבל מצות הכשרות כל מעל"ע לא תני להו. אבל אי דוקא בלילה ליתני. וגם בעיקר הדין אפי' לכתחילה דיהי' ספירה דוקא בלילה אין ראי' ברורה דהכא אמרינן רק דתחילת ספירה מתחיל בלילה דאם יחסר עונת הלילה משבע שבתות לא יתקיים תמימות. אבל בכל הלילות מנ"ל דספירה היא בלילה הא חמשים יום כתיב. ולפי"ז אתי שפיר דלא תני להו התם במשנה משום דספירת כל המ"ט ימים כשרים אפי' ביום להכי לא פסיקא לי' למיתני אפי' אי לילה ראשונה דוקא היא. והרמב"ם (פ"ז מה' תו"מ) כתב דספירת כל הלילות בלילה ודיעבד (גם ספירת לילה ראשונה] יוצא ביום ע"ש:

תוכן העניינים

שפת אמת על מנחות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה