שפת אמת על מנחות· רבי יהודה אריה ליב אלתר
פרק ששי · דף סה.
במשנה העיירות הסמוכות לשם מתכנסין אפשר דהיינו כשמצאו במקום רחוק אבל הקרוב לירושלים הלא כל ישראל היו שם ברגל ולקרבן פסח. ורחוק לומר דכיון דהעולים לרגל טעונים לינה אסורים לצאת מן העיר אפי' לפי שעה ולחזור מיד:
שם בגמ' איתותב חגא דשבועיא דלא למספד. רש"י גורס דלא להתענאה שלא הי' שמחה כ"כ כו'. וזה דוחק דלכאורה אדרבא הדרש דתשמרו יותר פשוט מבעצרת דצריכין כמה ראיות. ויותר הי' נראה לומר דבעצרת שהי' רק יום א' בשנה בודאי הי' יד חכמים תקיפה ולא הניחו מלשנות כפי האמת ולא חששו כ"כ לערעור השוטים. אבל תמידים בכל יום היו הצדוקים משחדים איזה כהן שוטה במעות שיקריב פ"א תמיד משל יחיד שלהם ולא היו יכולין לשמור כ"כ מהם עד שנצחום ולגי' התוס' י"ל הטעם דבתמידין לא הי' שמחה כל כך. דבלא"ה בכח חכמים להפקיר נכסיו של זה המתנדב ולמוסרו לציבור וליכא תקלה על ידיהם. אבל בעצרת ימשכו אחריהם איזו אנשים ויעשו החג שלא בזמנו לכן הי' השמחה ביותר:
בתוס' ד"ה בעלי כשפים פי' רה"ג כו' והיינו דקאמר ר"א שאני שונה ש' הלכות כו'. לכאורה אינו מובן דלפי' רש"י נמי א"ש הך דר"א דשונה כדי שאם יהא הנידון מכשף כו'. ודוחק לומר לפי שלא הי' דנין דיני נפשות בימי ר"א דאטו בד"מ לא שייך זה דשופטים ושוטרים תתן הוא מ"ע כמו ובערת הרע מקרבך. וי"ל כוונתם דלפירש"י סגי שידעו רק איזה כישוף להרוג ולנצח הרשע. אבל ל"ל ללמוד ש' הלכות בנטיעות קשואים. ותו דענין כישוף דנטיעה א"צ כלל לפירש"י. ולפי' רה"ג מיושב שפיר דצריך שידע כלל עניני כשפים:
בד"ה ויודעים כו' א"נ התם לדיני ממונות כו'. הלשון אינו מובן ובקצור הו"ל לתרוצי דהכא בסנהדרי גדולה . שבמקדש מיירי והתם בסנהדרי קטנה שבכל עיר:
בד"ה אילן יומיא. בסוה"ד למה לי שיהא מוטל בין שני י"ט. נראה דזה לשיטת התוס' לקמן דמריש ירחא דלא למספד. אבל לפירש"י דלא להתענאה א"כ י"ל דלפניו דידי' לא עדיף מגוף היו"ט דמותר בהספד. להכי צריך להיות מוטל בין ב' יו"ט. אך לשיטתייהו לקמן אתי שפיר הראי':
בד"ה מריש ירחא ואי כגירסא דשמעתין כו' א"כ אפי' לר"י לא כו'. ויש ליישב דלר"י כיון דצריך עכ"פ חיזוק נהי דסגי בלפניו מ"מ כאן דלפניו בל"ז יו"ט היא ואין בזה היכר לחיזוק עשו חיזוק לאחריו. ולכן לר"י א"ש אבל לחכמים דא"צ חיזוק כלל קשיא. עוד אפ"ל דנהי דהתקנה הי' דלא להתענאה מ"מ הא באמת מועד אסור בהספד ג"כ א"כ לאחריו אינו בכלל כל לאחריו דשלא להתענאה וכן יש ליישב בזה קושיא אחרונה שבתוס':