שפת אמת על מנחות· רבי יהודה אריה ליב אלתר
פרק ששי · דף סד:
בגמ' איבע"א משום כרמל כו'. נראה דנ"מ בהאי טעמא דאפי' כבר עבר למקום רחוק וקצר צריך לחזור ולקצור ממקום קרוב אבל מטעם אין מעבירין כיון דכבר קצר אדרבא אמרינן בזה אין מעבירין:
בתוס' ד"ה אין מעבירין ומתרצין כו'. אין דבריהם מובנים ונראה לפרש כוונתם דאין מעבירין הוא לעשות המצוה במקום שנזדמן מקודם. אבל מ"מ יוצא המצוה במקום אחר ג"כ. והתם ילפינן מקרא דאין מצוה כלל רק יסוד מערבי. ונ"מ אם א"א ליתן ביסוד מערבי לא יתן כלל. וי"ל ג"כ הנ"מ אם כבר הלך עם הדם לרוח אחרת צריך לחזור וכן הוא כוונת התוס' במגילה (ו':) בשם הר"י אך בטו"א שם האריך להוכיח דגם מטעם אין מעבירין צריך לחזור וליתן ביסוד מערבי]. אך מ"ש התוס' וכן בהך דשמעתין כו' דבריהם תמוהים דה"נ בקצירת העומר מצוה חדא היא כמו קביעות מקום לשיריים. ויותר הי' נראה דהנך מתרצים ס"ל דבאמת הכא מייתי בגמ' קרא דכרמל וגם אין מעבירין ולכן גם בשיריים צריכין קרא לבד סברא דאין מעבירין והם תירצו רק מהך דקרנות ותפילין וע"ז תירצו שפיר. ולפ"ז הי' נכון להגי' בתוס' אבל בהך דשמעתין ליטול מן הקרוב וכן לקבוע מקום לשיריים כו'. אך המשך לשון התוס' בתחילה לא משמע הכי. ועי' בתוס' מגילה (ו': ד"ה מסתבר) ששינו ממ"ש כאן:
בד"ה ארור אדם כו' ומה שלא התיר לו ר"י שמא לא הי' צורך כ"כ. וקשה דא"כ הדרא קושיא לדוכתה כיון דליכא צורך אסור בלא"ה מטעם ארור דהכא. וי"ל דמטעם צורך מלכות אין להתיר רק מה שצריך לו. אבל יתר החכמות יונית שאין בו צורך למלכות אסור מטעם לא ימוש. אבל מטעם ארור כיון שזה צריך ללמוד עכ"פ הצורך יצא מכלל ארור ומותר בכל לכן הוצרך לטעם לא ימוש. אבל של בית ר"ג משמע להו דהתירו להו כל הלימוד משום שהם הי' צריכין למלכות ביותר. ובעיקר קושיתם לולי דבריהם הי' נראה דרק ללמוד את בנו בילדותו אררו משום שיהי' אדוק בהם ביותר. אבל חכם בדעת שרוצה בעצמו ללמוד לא אררו. מיהו קושיתם אח"כ מפולמס של טיטוס שג"כ אסרו ללמוד את בנו לא יתיישב בזה. והי' אפשר לומר עוד דכיון שהי' הגזירה כאן משום האי זקן י"ל דרק על זה הזמן שנלחמו הורקנוס ואריסטובלוס גזרו אבל כשנתבטל המחלוקת הזה הותר האי גזירה:
בד"ה א"ל מרדכי פי' הקונט' דהוא מרדכי שבימי אחשורוש ותימא כו' וע"ש מרדכי הראשון נקראו כולם כו'. הא דנדחקו רש"י ותוס' ולא פירשו כפשוטו שהי' מרדכי אחר הוא משום דמסיק בגמ' והיינו דכתיב מרדכי בלשן שהוא מרדכי שהי' בימי אחשורוש אכן בב"ק (פ"ב:) כ' התוס' דאותו שהי' בימי חשמונאי הי' מרדכי אחר אבל מעשה דג' נשים ה' מרדכי ממש ע"ש] אבל אפשר לפרש כפשוטו שהי' מרדכי אחר. רק משום דמסיק הגמ' האי שבחא דבייל לישנא ודריש מסיים דכה"ג מצינו דקראו למרדכי שהי' בימי אחשורוש בלשן שהי' ג"כ בייל לישנא ודריש: