אור ברסלב
שפת אמת על מנחות פרק שני › דף יז.

שפת אמת על מנחות· רבי יהודה אריה ליב אלתר

פרק שני · דף יז.

דף טז:

בגמ' מאי לאו הקטרה דומיא דהנך כו'. קשה לי דשפיר יכולין לפרש בהקטרה ג"כ כיון דלבונה סגי בקורט א' א"כ משכחת כשהקטיר הקומץ והקורט של לבונה חישב להקטיר קורט של לבונה הנשאר שנפל מן המנחה קודם הליקוט וחישב עליו להקטירו למחר וצ"ע:

שם יתיב ר"מ בר גדא כו' משמי' דר"ח אין הקטרה מפגלת הקטרה ואפי' לר"מ וכו' עני מרי משמי' דרב א"ל אין איתמר נמי אר"ח אמר רב אין הקטרה מפגלת הקטרה. ויש לדקדק למה לא אמר באמת משמי' דרב והגם די"ל דאומר דבר בשם אומרו הוא רק למי ששמע הוא ממנו אבל מי ששמע מהמשמיע לו א"צ להזכיר שמו. וכמדומה לי שבגמ' עצמו נסתפקו בזה באיזה מקום בנזיר (נ"ו.) דבכה"ג קדמאי ובתראי אמרינן מציעאי לא אמרינן א"כ הו"ל לומר משמי' דרב ועי' בתנחומא פ' במדבר ובהקדמת הש"ך עה"ת] אבל כאן אפשר לומר דבאמת רב אמר סתם אין הקטרה מפגלת הקטרה כהך דאיתמר נמי אבל ר"ח הוסיף לבאר דאפי' לר"מ קאמר וטעמו משום דמסתבר לי' סברא דחריפי דפומבדיתא דמצד חצי מתיר אין להכשיר כיון דעירב גם לבונה במחשבתו אלא ע"כ טעמי' דרב משום דאפי' לר"מ אין זה פיגול כלל כיון דהלבונה לא הותר ע"י הקומץ ולכן אמרו רק בשם ר"ח משום סיפא דמילתא:

שם הקטיר קומץ להקטיר לבונה לאכול שירים למחר. פירש"י שכוון בהקטרת קומץ לשני דברים אלו להקטיר לבונה למחר ולאכול שירים למחר. והרמב"ם (פט"ז מפסוהמ"ק ה"ח) לא פי' כן רק שחישב בהקטרת קומץ להקטיר לבונה למחר ובהקטרת לבונה חישב לאכול שירים למחר ע"ש. ומהתימא על הכ"מ שהעתיק פירש"י על דברי הרמב"ם ולא הרגיש שמחולקין המה בפי' הגמ':

והנה לפירש"י הסברא תמוה דמה בכך דחישב גם על השירים ודאי פיגול דקומץ שהי' על השירים פיגול הוא אבל חצי מתיר הוא כיון דמחשבת הקטרת לבונה לא מעלה ולא מוריד מאחר דאין הקטרה מפגלת הקטרה וגם הדיוק בין לשון לאכול בין ולאכול דקדייק קלוש הוא. גם פי' הרמב"ם שבשעת הקטרת לבונה חישב על השירים. סברא דחיקא היא כיון דפיגול הראשון לאו כלום הוא מה לי במעשה אחרונה וגם העיקר חסר מן הספר שלא נזכר בגמ' מה שחישב בשעת הקטרת לבונה. ולולי הראשונים ז"ל הי' נראה לע"ד לפרש דחישב בשעת הקטרת קומץ להקטיר לבונה במחשבת אכילת שירים למחר כי היכי דמחשבין מעבודה לעבודה בפסול דשלא לשמה ששחט ע"מ לזרוק שלא לשמה פסול ה"ה היכא שחישב בהקטרת הקומץ שיקטיר הלבונה בפסול מחשבה דפיגול. ואפי' אי נימא דכה"ג לאו פיגול הוא מ"מ עכ"פ אם באמת חישב אח"כ ג"כ בשעת הקטרת הלבונה כן מהני המחשבה הראשונה להיות נקרא פיגול בכל המתיר וא"ש דיוק הלשון להקטיר לבונה ולא הוזכר למחר כלל גבי לבונה כנ"ל:

תוכן העניינים

שפת אמת על מנחות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה