שפת אמת על מנחות· רבי יהודה אריה ליב אלתר
פרק שלשה עשר · דף קח.
בגמ' והמעה. מפירש"י משמע דס"ל דכל השוקל בין מחצית השקל בין שקל שלם בשביל ב' בע"ב מוסיף קצת. משום דא"א לשקול עין בעין. [וכ"מ ברש"י בכורות (נ"ו:) בשם י"א דקלבון הוא לחילוף לבד ההכרע. ובחנם כ' במשנת אלי' (סוף פ"א דשקלים) דט"ס כאן בדברי רש"י ע"ש] וזה פשיטא שנחשב בגוף השקל והיא לשקלים לכ"ע. רק ב' ששוקלין שקל שלם צריכין להוסיף קלבון משום שאם הי' נותנים כ"א בפ"ע הי' ב' הכרעות לכן צריך להוסיף קלבון. ובזה הקלבון פליגי ר"מ ור"א אי לשקלים אי למותרות. וכוונת התוס' שהקשו על רש"י אין מובן לי. מיהו במשנה דשקלים דפליגי ר"מ וחכמים בשנים ששקלו אי צריך ב' קלבונות או א' צ"ע לפירש"י ע"ש: שם:
שם בגמ' ושמואל א' כו'. עי' ברמב"ם (פ"ב מה' שקלים) שפוסק כר' אושעיא רק במקום מותר מנחת חוטא כ' הוא המתנדב מעות לעולת בהמה ע"ש. וצ"ע מנ"ל הא. ובכ"מ נראה דאישתמיט לי' סוגיא דהכא רק שבתוספתא (פ"ג דשקלים) מצא כשיטת הרמב"ם ע"ש וכן תמה עליו בתוי"ט (פ"ו דשקלים). וע"ש ובלח"מ פ"ה מפסוה"מ] מיהו בעשירית האיפה דהיא מנחת חוטא כ' הרמב"ם (בפ"ה מפסולי המוקדשין) דהמותר יביא מנחת נדבה. נראה שהבין הרמב"ם בההיא ברייתא דמותר נדבה הפי' נדבת יחיד. ומשמעתין לא משמע הכי וצ"ע. ועי' מ"ש לקמן בתוס' ד"ה ושמואל:
שם בגמ' חד לקינין וחד למותר קינין. קצת קשה על שמואל דהא וודאי שפיר קאמר ר"א. דהא שופר דקינין קרבן יחיד הוא. ושופרות דנדבה הוין נדבת ציבור:
שם בגמ' ארנב"י מסתברא כו'. צ"ע אדרבא מדממעט הברייתא דבעי לבונה מכלל דלמילי אחריני חטאת היא כדמצינו ביחזקאל. א"כ שפיר י"ל דמותרו נדבה. דאי לא הוי חטאת כלל למה לי למעט. ורש"י נראה דהרגיש בזה וכ' דהו"א כיון דחובה היא לא לבעי לבונה. מ"מ אכתי קשה ממ"נ אי לא ס"ל לרנב"י הך דרשא דיחזקאל בלא"ה מהיכי תיתי להיות מותרו נדבה טפי משאר מנחה. ואי ס"ל דרשא דיחזקאל א"כ שפיר י"ל דנהי דללבונה ממעט קרא אבל לענין מותר חטאת היא וצ"ע:
והא דאר"י היא קרוי' חטאת ואין אחרת קרוי' חטאת כו'. פי' משום דמצינו דנקרא חטאת כדפירש"י יקריב חטאתו זו עשירית האיפה. לכן הו"א נהי דמפורש בקרא (דטעונה שמן דכתי'] מורבכת בשמן גזה"כ היא. אבל לבונה באיסורא קיימא ככל (מנחת חוטא דהוי] חטאת לכן כ' היא ללמד דעשירית האיפה טעונה לבונה. מיהו ק"ק דאין ראי' ברורה מכאן דתקרב. כיון דעכ"פ נקרא חטאת ג"כ. אפשר לומר דרק ללבונה אינו נקרא חטאת. אבל לענין מותר נדבה נק' חטאת. דאל"כ למאי הלכתא קראו חטאת וצ"ע:
בתוס' ד"ה ושמואל כו' דבשלמא אמוראי דלעיל ס"ל דמותר מנחה לאו לנדבה אזלי כו' יש לתמוה ע"ז דא"כ האי משנה דשקלים דמייתי הגמ' דמותר עשירית האיפה נדבה. האיך פירשו הני אמוראי דעכ"פ קאי על מנחת חוטא. ואפשר שמכאן יצא לו להרמב"ם הנ"ל דהם פירשו לנדבת יחיד. מיהו תימא לפרש כן כיון דכללינהו התנא באינך מותרות משמע דלנדבת ציבור אזלי [וכ"מ בפיהמ"ש להרמב"ם] וצ"ע: