אור ברסלב
שפת אמת על מנחות פרק שלשה עשר › דף קז.

שפת אמת על מנחות· רבי יהודה אריה ליב אלתר

פרק שלשה עשר · דף קז.

דף קו:

בגמ' ודלמא נסכא. פי' וא"כ יהי' השיעור בכ"ש. ובתוס' כ' בשם הירושלמי שיעור צינורא שהוא מזלג קטן. אבל הרמב"ם פוסק דאם אמר זהב סתם צריך ליתן עד שיאמר לא לכך נתכוונתי. והוא תמוה דמהיכי תיתי נחייבי' כ"כ כיון דלא פי' שיעור. כל כמה דיהיב מקיים נדרי'. וצ"ע שלא עמדו עליו בזה ע"ש (פ"ב מערכין ה' י'). [ואפשר דהכ"מ סמך על מ"ש (שם בה' ח') משום דאפשר לברר כוונתו ע"פ דבריו אזלי' לחומרא. אבל גם זה צריך ביאור]:

שם בגמ' באתרא דלא סגי פריטי דכספא. וקשה כיון דמעה שפיר סגי ליסגי במעה. ובתוס' משמע באתרא דלא סגי איסרין ומעות ופונדיונין רק דינרין [וכ"כ התוס' להדיא בב"ב (קס"ו.) ע"ש] ויש לתמוה גם על הרמב"ם (שם) שסתם המשנה כצורתה. ובודאי ברוב מקומות הוי גם כן איסרין ומעה. וצ"ע:

שם במשנה רבי אומר ג' לוגין. נראה דלרבי דין שמן כמו יין גם להא דא"י לנדב שנים וחמשה כדלעיל (פי"ב מ"ד):

שם יביא כיום המרובה. לא הבנתי הטעם בזה. ועלה בדעתי לפרש דהכא מיירי שהתנדב שמן ויין לצורך נסכי ציבור ובזה הי' מקום לומר דכן הדרך להתנדב על צורך יום א' ולחומרא כיום המרובה. אכן לא משמע הכי בפרט לת"ק דמתנדב לוג. ותו קשה לדידן דהשמן צריך קמיצה ואינו לגבוה כמו נסכים א"כ מ"ט לתלות בנסכים דיום המרובה וצ"ע:

שם במשנה ראב"ע א' יביא תור. כ' בתוס' אמרינן בגמ' דל"פ מר כי אתרי' כו'. והקשו דהא קונין הקרבנות בירושלים ותי' דמ"מ דעת הנודר במקומו. והנה רש"י פי' מר כי אתרי' דיש מקומות דתור נמכר ביוקר מכבש. אבל הרמב"ם פי' מר כי אתרי' דבמקום שקורין עולה סתם גם עופות בכלל אז מביא תור ע"ש. ולכאורה תוס' אזלי בשיטת רש"י. דלפי' הרמב"ם מה בכך דקונין בירושלים מ"מ באמר עולה סתם במקום שקורין גם לתור עולה. שפיר מביא תור אפי' אי בירושלים אין קורין לעוף בשם עולה סתם. ולכן יש לתמוה על התיו"ט שהעתיק לשון התוס' על פי' הרע"ב שהיא כפי' הרמב"ם ע"ש. מיהו עדיין אין מובן תי' התוס' כיון דקונין הקרבנות בירושלים. ואי שם תור בזול מה בכך דבמקומו ביוקר. הא הוא נדר רק עולה וכשעולה לירושלים ומוצא עוף בזול למה לא יוכל להביאו. וראיתי בס' טהרת הקודש שהרגיש בזה אבל אין טעם בדבריו. שרצה לומר דכיון דכאן כבש בזול הי' דינו להביא כבש שוב גם שם דתור בזול א"י להביא רק כבש. והם דברי תימה. לכן מתוך הדוחק י"ל דיפה כוון התוס' יו"ט דתוס' לא (אזיל) אזלי בשיטת רש"י רק כרמב"ם. ומ"מ הוקשה להם כיון דקניות הקרבנות בירושלים ושם אין קורין לעוף עולה. י"ל דדעתו הי' מה שנקרא שם בשם עולה כיון דשם קונין הקרבנות וע"ז תי' שפיר דמ"מ אזלינן בתר מקום נדרו וצ"ע:

שם במשנה מן הבהמה כו' פר ועגל איל כו' אלו המשניות אליבא דרבי הם כדאיתא בגמ'. מיהו לדידן נמי עכ"פ ב' מינים א"י להביא מזה על זה ומביא פר ואיל ושעיר. וכ"כ הרמב"ם (פט"ז מה' מעה"ק). וכ' עוד דפרשתי מן העוף וא"י מה צריך להביא תור ובן יונה. דהם ב' מינים:

שם במשנה הרי עלי שור יביא הוא ונסכיו במנה. פירש"י כך נתפרש דינו בתושבע"פ. וצ"ע אי הפי' שמחויב להביא בסך כזה ואפי' פי' בהדיא שור בעשר סלעים מחויב להוסיף עד מנה. או עיקר הלכה באומר שור סתם כך שיעורו:

ונראה דעגל מיד אחר חודש יכול להביאו ויהי' יפה חמשה סלעים עם הנסכים. ושור מיד אחר שנתו ואז היפה שוה עם הנסכים מנה. אך צ"ע החשבון לענין כבש דמביא בסלע ואיל בב' סלעים א"כ ההפרש שיווי הבשר מבן חודש לשנה רק כפל. ובגסה ההפרש חמשה פעמים מבן שנה לחודש. וצ"ע הטעם:

שם שור במנה יביא במנה חוץ מנסכיו. ויש לעיין היכא דאמר בשני מנים אי ג"כ דינא הכי. די"ל דוקא במנה דאפי' בסתם שור דינו במנה א"כ כיון דהוסיף לומר במנה הי' כוונתו חוץ מנסכיו. אבל באומר ב' מנים שפיר י"ל דנסכיו בכלל, מיהו י"ל ג"כ איפכא דמהיכי תיתי יהיו הנסכים בכלל כיון דאמר שור בכך וכך ולא דיבר מהנסכים. ומתני' רבותא קמ"ל. דבשור במנה הו"א כיון דבאמת דין השור ונסכיו במנה מסתמא נתכוין גם הוא לפי השיעור שנתנו חכמים. קמ"ל דמ"מ כיון דלא דיבר מהנסכים לא נתכוין רק על השור בעצמו. וכשיטה זו משמע ברמב"ם (פט"ז ממעה"ק) דהוא לא כ' כלל הדין דשור הוא ונסכיו במנה רק כפי שיעור בינוני של אותו מקום. שהוא הבין דשור ונסכיו במנה הי' רק בדורם שכך הי' שיעור בינוני ע"ש. ומ"מ אח"ז סתם והביא דין זה דשור במנה עלי יביא שור במנה חוץ הנסכים. א"כ משמע דלא תלה זה בזה. ואפי' שור בב' מנים עלי ג"כ בב' מנים חוץ מנסכים. ומיהו ק"ק לשיטה זו מהא דאמרינן בברייתא לקמן הרי עלי עולה בסלע למזבח יביא כבש כו'. והלא הכבש עם הנסכים היא בסלע. וזה שאמר הרי עלי בסלע צריך להביא בסלע חוץ מהנסכים א"כ שיעורו גדול מכבש. אבל לפי שיטה ראשונה הי' מיושב. דדוקא שור במנה כיון דמנה מיותר דבלא"ה דין שור ונסכיו במנה לכן אמרינן דשור לבד הנסכים קאמר. אבל הרי עלי עולה בסלע דלא הזכיר כבש שפיר י"ל דהי' כוונתו בסלע עם הנסכים כמ"ש. ומ"מ הסברא נוטה יותר לשיטה שני' דכל דלא הזכיר נסכים צריך לקיים נדרו לבד הנסכים. וע"כ צ"ל דברייתא לקמן מתוקמא שאמר הרי עלי עולה ונסכיו בסלע רק שהתנא קיצר בלשונו וצ"ע לדינא:

שם שור במנה והביא שנים במנה לא יצא. נראה דה"ה סתם שור דדינו הוא ונסכיו במנה נמי א"י להביא שתים במנה. רק רבותא קמ"ל. דשור סתם כיון דחכמים תקנו שיביא יפה במנה ודאי א"י להביא גרוע מזה אפי' שנים. אבל בפי' שור במנה דהוא לבד הנסכים א"כ הו"א דיכול להביא ב' כשיהי' כ"א יפה עם הנסכים מנה. דנדרו הי' רק שיעלה הדמים של הקרבן מנה וה"ה שנים. קמ"ל דנדרו הי' דוקא על שור א' שוה מנה לבד הנסכים. גם י"ל דנקט שור במנה לומר דלא יצא אפי' דיעבד. ובשור סתם וודאי דיעבד יצא. אבל לכתחילה אפי' בשור סתם דוקא הוא ונסכיו במנה ולא שתים במנה וצ"ע בזה:

שם שחור והביא לבן. כ' בתוס' חלוקים קצת כדאמרינן כו' אוכמא למשכי' סומקא לבישרי' חיורא לרדיא ולכאורה לפ"ז אין דמיהן שוים ומסתמא לרדיא שוה יותר. וא"כ לפלוגי ת"ק ורבי נמי בהא דהוי כקטן והביא גדול. וי"ל דלהכי נקט שחור ולבן ולא סומקי דלקרבן אין תועלת במשכא ורדיא דרק הבשר נקרב לגבוה. א"כ שחור ולבן שוין. אבל שחור ואדום אה"נ דהוי קטן והביא גדול:

שם בגמ' הרי עלי עולה בסלע למות יביא כבש מה שדקדקתי לעיל דהלא כבש עם הנסכים בסלע. נראה לחלק דנהי דכבש בסלע הדין דמביא כבש בסלע חוץ נסכיו. מ"מ היכא דלא אידכר כלל כבש רק בסלע למזבח נכלל שפיר גם הנסכים בהסלע וזה פשוט. ולפי' רש"י לעיל במר כי אתרי' דבמקום חכמים תור ביוקר לא אתיא ברייתא זו רק כראב"ע דלת"ק גם תור לפעמים בסלע:

שם בגמ' שיהי' שלום זה עם זה. עי' פי' רש"י. ונראה לפרש דלפ"ז כשהי' מזבח בטל והוציאו מכל השופרות מה שהי' נמצא בהם. מ"מ חילקו העורות לכל הבתי אבות בשוה שהי' נרשם בשופרות יום א' יום ב'. ומה שהי' משופר של יום ב' נתנו לבית אב של יום ב' אע"פ שהקריבום ביום א'. דאל"כ מה תועלת הי' בזה. ודוחק לומר שביום א' לא הוציאו רק משופר של יום א' ויהי' המזבח בטל דאין זה סברא כנ"ל. אכן ברש"י (יומא נ"ה:) משמע דכל בית אב הי' מקריב משופר שלו]:

תוכן העניינים

שפת אמת על מנחות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה