אור ברסלב
שפת אמת על מנחות פרק שלשה עשר › דף קו:

שפת אמת על מנחות· רבי יהודה אריה ליב אלתר

פרק שלשה עשר · דף קו:

דף קו.

בגמ' איפלגו בה חדא זימנא כו'. לכאורה אין מובן דלאוקימתא קמייתא נמי קשה ל"ל לחכמים לומר דיביא של ס' מטעם דמותר לערב כו' תיפוק להו דקטן והביא גדול כבר אמרו זימנא אחריתי דיצא. וי"ל דלטעמי' דרבי קאמרו אפי' לדבריך דקטן והביא גדול לא יצא אכתי סגי בכלי א' דמותר לערב חובה בנדבה. או י"ל דמסופק שמא פי' להדיא דלא יביא רק עשרון או ב' או ג' לא פחות ולא יותר. ובוודאי אי פי' בהדיא הכי א"י להביא יותר ותלי' תו אי מערבין חובה בנדבה. ובזה האופן הי' אפשר ליישב הרמב"ם הנ"ל התמוה. מיהו רחוק שיעתיק הרמב"ם ענין חדש שלא נזכר בגמ' מזה אבל הדין נראה אמת:

שם בגמ' צריכי כו'. קצת קשה למה לא קאמר הגמ' נמי איפכא דהו"א דאפי' לרבנן דקטן והביא גדול יצא משום דהחלק לגבוה הוי כמו בקטן ועוד יותר. אבל במנחה דעשרון הקומץ חלק גדול מן המנחה כמו חלק עשירי או עשרים. וכשיביא הרבה עשרונות הקומץ רק חלק קטן מן המנחה כמו א' ממאה או מר'. וסברא גדולה לחלק בזה:

שם במשנה ה' קמצים הם. רש"י מדייק למה לא הביא הקטרת הקומץ. ונראה כיון דזה מפורש בתורה וקמץ מלא קומצו לא חשבו וכל הני דחשיב אין מפורשין בתורה:

שם נחושת לא יפחות ממעה כסף. צ"ל הטעם דפחות מזה לאו דבר חשוב היא ואין הדרך להתנדב כזה. ומיושב קושי' התוס' (שבת צ'.) ע"ש שהניחו בתימא]: שם פרשתי וא"י כו'. הרמב"ם לא הביא זה הדין לענין מטבע רק במשקל ע"ש (פ"ב מה' ערכין). ונראה דהוקשה לו דבמטבע יכול להביא מטבע הגדולה שבאותו זמן ולמה צריך להביא עד שיאמר לא לכך נתכוונתי להכי פי' הסיפא לענין משקל:

שם בגמ' קרבן מלמד שמתנדבים עצים וכמה ב' גזירין לפ"ז הדרש הי' נראה דב' גזירין דוקא. דלא כמ"ש תוס' בשם ירושלמי דשקלים דעץ סגי בגזיר א'. דא"כ למה נקט התנא שמתנדבים עצים וכמה ב' הלא בקרא לא נרמז מזה. והו"ל למיתני מלמד שמתנדבים עץ. לכן הי' נראה דהירושלמי דשם אליבא דרבי קאי דס"ל דעצים הם קרבן. וזהו תלי' אי אמר עצים או עץ. אבל לת"ק לעולם א"י להתנדב רק ב'. אכן הרמב"ם אע"פ שפוסק כת"ק העתיק החילוק בין עצים לעץ וצ"ע. ואפשר דלרבי אין השיעור כלל ב' גזירים. דת"ק יליף מקרא דגורלות הפלנו כו' ושם הביאו עצים למערכה לא להיות קרבן בפ"ע. ומה ענין ב' גזירין לרבי כיון דבלא"ה מגררין אותם לפירורין כדפירש"י כדי לקמוץ מהם:

שם בגמ' לדברי רבי כו' מלח כו' קמיצה כו' עצים. צ"ע לבונה נמי ליבעי. בשלמא שמן י"ל דאין ללמוד משאר מנחה שהשמן נבלל בקמח משא"כ בעצים. אבל לבונה על המנחה למה לא ניליף גם בעצים אי נקרא מנחה. וי"ל משום דמצינו עכ"פ מנחה בלא לבונה כגון בסוטה וחוטא לכן אין להצריך בעצים לבונה מיהו בלא"ה לק"מ דקרבן איקרי מנחה לא איקרי. אכן לעיל (כ':) כ' התוס' דרבי מקיש עצים למנחה. ומה"ט בעי קמיצה וה"ה ימין ונתינת הקומץ בכלי שרת]:

שם בגמ' הרי עלי למזבח יביא לבונה. הקשו תוס' והאיכא עצים. ואפשר לומר דלת"ק דעצים לאו קרבן היא ויליף לה מגורלות הפלנו. א"כ נדבת עצים היא להקדש לכל צרכי הבית אפי' לבית המוקד וגם הכהנים ניאותין מהם ולא הוי כולו למזבח. [אכן ממ"ש הרמב"ם (פט"ז מה' מעה"ק) דמביא גזירין עובין כמחוקות וארכן אמה. משמע דעולים למזבח ומשו"ה שיעורן כעצי המערכה. ועי' בתוספתא פ"ג דשקלים]:

שם בתוס' ד"ה אפשר דמייתי כו' תימא כו'. ואפשר ליישב דשם מיירי דוקא מהקומץ שהוא צריך להיות באותו כלי של המנחה. אבל ב' חצאי המנחה בב' כלים שפיר מצטרפין ע"י נגיעה. ועכ"פ כשיש עשרון בכלי א' שפיר מהני נגיעת זה העשרון לכלי אחר. ולמה חשבו תוס' זה לדוחק והלא בחלה מצינו ג"כ הכי דלצרף לשיעור חלה צריך נשיכה. אבל להפריש מזה על זה א"צ נשיכה כמ"ש תוס' עצמם לעיל (ע':) ובפסחים (ל"ה.) ובכמה דוכתי:

תוכן העניינים

שפת אמת על מנחות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה