אור ברסלב
שפת אמת על מנחות פרק שלישי › דף כד:

שפת אמת על מנחות· רבי יהודה אריה ליב אלתר

פרק שלישי · דף כד:

דף כד.

בגמ' אבל טמא מגע מדרס אר"י באיזה מדרס נגע זה כו'. לכאורה הי' נראה טעמי' דת"ק דנהי דבנעשה וילון או שנתמעט משיעור מדרס אינו מטמא תו מדרס משום דהנוגע בה אינו בכלל הנוגע במשכבה דהא לאו שם מדרס עלה. מ"מ גוף הסדין איך יצאה מטומאה ראשונה כיון דהמדרס מטמא אדם ע"כ טמא הוא וטומאה זו במה פקעה כיון דאכתי נשאר בה שיעור קבלת טומאה דעלמא ולכן קאמר דטמא מגע מדרס פי' כמו אילו הי' נגע במדרס דרק טומאת מדרס לטמא אדם פקע ע"י השינוי דנעשית וילון או שנפחת מג' על ג'. כן הי' נראה פשוט. רק בגמ' דחולין שהביאו התוס' מבואר דטעמא דת"ק דר"מ ס"ל דטומאת בית הסתרים טמא ע"ש. ומ"מ כתבתי זה ליישב בזה מה שהקשו התוס' למ"ד דלא ס"ל לחלק בין בב"א ליפשוט לי' מדברי ת"ק. ולמ"ש י"ל דמת"ק אין הוכחה דהוי משום טומאת בהס"ת רק די"ל הטעם כמ"ש דמעצמו נשאר הטומאה ראשונה ולהכי מקשי רק מרי"ו. והגמ' בחולין היא אליבא דאמת. ואולי יש עוד איזה:

ברייתא דמפורש בה דס"ל לר"מ טומאת בהס"ת אבל מכאן אין ראי' כנ"ל:

שם אמר רבא כו' וכן לענין קמיצה. תמהני הלא לעיל נשאר בתיקו אי מהני צירוף כלי לקמיצה. והי' נראה דהך מימרא באת"ל צירוף דאורייתא והגם דרבא ואביי פלפלו לעיל לפשוט האי בעיא י"ל דלמסקנא עלו להם דצירוף דאורייתא ומהני לגבי קמיצה. אכן הרמב"ם (פי"א מה' פסוהמ"ק ה' כ"ג) הביא הך בעיא דלעיל בתיקו והוסיף לומר דאם הקטיר הקומץ הורצה ואין השיריים נאכלין ע"ש. ובאמת טעם דהורצה א"י ואולי מכח הספק פטור להביא אחרת. וטעם הכ"מ שם איני מבין ואח"כ (בדין כ"ז) הביא מימרא דהכא וכתב דהשיריים נאכלין עם החלק הראשון ע"ש. והיא תמיהא רבה. והכ"מ לא הרגיש בזה ובהדיא מסיק שם הרמב"ם דמיירי דאין החלקים נוגעין זה בזה. והרי ב' הדינים סותרין זה את זה וא"י להלום דבריו:

בתוס' ד"ה כי נגע בו. וא"ת בס"פ העור והרוטב כו'. אפשר ליישב דשאני התם דחל עתה טומאה על הבשר בפ"ע דטומאת אבר מן החי הי' רק על האבר. והבשר בפ"ע אין בו טומאה [דבשר הפורש מאבמה"ח טהור] וע"י שחישב עליו חל הטומאה על הבשר בפ"ע:

תוכן העניינים

שפת אמת על מנחות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה