אור ברסלב
שפת אמת על מנחות פרק שלישי › דף כא.

שפת אמת על מנחות· רבי יהודה אריה ליב אלתר

פרק שלישי · דף כא.

דף כ:

בגמ' האי תנא הוא דתניא ר"י בנו של רי"ב ברוקא כו'. קשה לי א"כ לבונה נמי אינה מקבלת טומאה כמו עצים לחשוב נמי לבונה. והי' אפשר לומר משום דלבונה איקבע בהדי מנחה בכלי ולבונה בפ"ע או בזיכי לבונה אה"נ דא"צ מלח. והרמב"ם (פ"ה מה' איסורי מזבח) כתב דיין ודם ועצים א"צ מלח וכתב הכ"מ דס"ל כר"י בנו של ריב"ב. וז"א דא"כ הו"ל למיחשב גם קטורת. כמ"ש הלח"מ שם על הכ"מ. ולפמ"ש גם לבונה לא הי' צריך מלח. והרמב"ם שם בסוף הפרק כתב דשם היו מולחין קומץ ולבונה. ורחוק לומר דמיירי דוקא בלבונה שעם המנחה:

שם אלא טעמא דמעטי' קרא כו' דם שבשלו א"ע עליו כו' קצת קשה דילמא היינו לאחר דממעט קרא. אבל אי לאו מיעוטא והוי בעי מלח הי' באמת עובר על הדם גם אחר שבישלו ומלחו כיון דכשר להקרבה. והי' אפשר לומר בלשון הגמ' נפקא לי' מתורת דם דאין הטעם משום דפסול להקרבה כדפרש"י רק דהכי גמיר לי' דע"י הבישול נפיק מתורת דם. רק לפרש"י קשה:

שם בחמה נמי לימא הואיל ואידחי אידחי. נראה לפרש דאין הכוונה אידחי מטעם דם שבשלו דשפיר י"ל כיון דהדר להיות כבראשונה לא חל עליו כלל שם בישול רק הכוונה משום דדם קרוש א"א לזרוק ואידחי. והא דמשמע דהקושיא לזעירי משום דבלאו הך דזעירי י"ל דאפי' דם שאינו כשר לגבוה אסור וחייבין עליו רק לזעירי דבשלו אינו עובר הואיל ולא חזי לגבוה לפרש"י א"כ הכא נמי נימא דאידחי. מיהו קצת קשה למה לא מקשה אהך דר"י דאמר הואיל ואידחי אידחי מהך ברייתא דהקפה את הדם. ונ"מ לדינא לפמ"ש דאפי' להפוסקים דם שבישלו אינו עובר עליו מ"מ בבישלו בחמה עוברין עליו מדאורייתא:

שם כאן בחטאות הפנימיות וכו' עי' פירש"י. והסוגיא תמוה דדם חולין ואפי' דחי' דלא ראוי כלל לגבוה חייב משום דכיוצא בו עולה לגבוה בבהמת קדשים וחטאות פנימיות מיגרע גרע אע"ג דכיוצא בו בחצוניות כשר וצ"ע. והנה משמעות הסוגיא עכ"פ לדינא דדם שקרש כשר לגבוה במזבח החיצון דהוי שם נתינה עליו אע"ג דמשריק ונופל אח"כ ובפנימיות פסול ואידחי אפי' הדר אח"כ דזה גם רבא מודה רק לענין חיוב באכילה פליג. ומהתימא על הרמב"ם שלא הביא הני דינים כלל:

שם ל"ק הא דסריך. צ"ע אי גם בדבש וחלב בסריך חוצץ או דוקא בדם. ותמהני על הטור (יו"ד קצ"ח) דלא הביא כלל דסריך חוצץ. והנה הרמב"ם (פ"ב דמקואות) הביא הברייתא דיו וחלב ודבש ודם לחין אין חוצצין ואח"כ הביא דם שסריך בבשר חוצץ. משמע דדוקא בדם שייך זה החילוק בין סריך. וגם מה שהוסיף בבשר אפשר דהבין דדוקא דם מתוך מכה או חתך בבשר האדם כיון דהוא מעורב בהבשר חשיב כיבש. ואולי זה דומה להך דנדה (ס"ז.) בריבדא דכוסילתא שהדם נגלד על המכה חשיב כיבש. ולפי שהביא זה הטור (בסימן קצ"ח) שם סמך על זה וצ"ע אכן הש"ך שם (ס"ק כ') לא כתב כן]:

שם תקריב כ"ש פירש"י אפי' אינה סדומית. והרמב"ם (פ"ה מה' אסוה"מ) כתב אם נתן כל שהוא מלח כשר. והי' נראה שהוציא זה הדין מכאן דפי' כ"ש כפשטי' וכ"כ הכ"מ שם באמת אבל דוחק לפרש כן דמעיקרא מרבה התנא שא"צ להיות כבנין ואח"כ הוסיף כ"ש והו"ל להביא מעיקרא ריבוי דתקריב כ"ש. לכן נראה דהרמב"ם הוציא דין זה מגמ' דלעיל גבי דם] דאמרינן מהו דתימא למשדי בי' משהו למצוה בעלמא. א"כ מוכח דסגי בכ"ש אפי' הוי דם בעי מלח מדאורייתא:

שם תקריב אפי' בשבת. מה שמקשין כאן למה לי קרא הא מליחה באוכלין לאו מלאכה היא [כמ"ש במל"מ (פי"א מה' שבת) ע"ש] לדעתי לק"מ דהפי' לענין ההקטרה דהמלח שנותנין על הבשר ומקטירין גם המלח ע"ז צריך ריבוי. והראו לי שכ"כ ג"כ מהר"מ ראטענבערג בתשובה ח"ב. [וס"ל דריבוי בשיעורין אסור מדאורייתא. אבל להפוס' דריבוי בשיעורין איסור דרבנן הוא. שוב א"צ קרא להתיר הקטרה. וע"כ אתי קרא להתיר מליחה. שפיר הקשו כנ"ל]:

תוכן העניינים

שפת אמת על מנחות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה