שפת אמת על מנחות· רבי יהודה אריה ליב אלתר
פרק ראשון · דף ט:
בגמ' איתיבי' ר"י לר"ל כו'. קצת קשה הא לר"י נמי קשה דנפרס לחמה משמע אפי' כל הי"ב לחם נפרסו ומ"מ מקטיר הבזיכין א"כ ע"כ כר"א אתיא וצ"ע ג"כ לדינא בנפרס כל הלחם אי מקטירין הבזיכין. ואפשר לומר עוד דבלא"ה נמי קשה מנ"ל להש"ס לדמות נפרס לחסר נהי דצריך להיות שלם מ"מ בנפרס אחר סילוק מנ"ל למיפסל מתורת מנחה שחסרה. ע"כ י"ל דכוונת הגמ' דסתם נפרס א"א שלא יהי' נחסר מעט פירורין ובזה מיושב הכל וא"כ לדינא אפי' נפרסו כולן עכ"פ נשאר כזית ומקטיר הבזיכין וצ"ע בזה:
בגמ' שמאלית אחרינא כתי'. בחי' רשב"א הנדפס מחדש כ' כאן דשמאלית מיותר כיון דנתינה בימין ממילא נדע דהשמן בשמאל דאי אפשר ליתן מתנות באותו כף שהשמן בתוכה ע"ש. ותמוה בעיני דהא איתא בתו"כ ובסוף מס' נגעים וברמב"ם (פ"ד מה' מחו"כ) דמצוה ליתן לכף של כהן אחר וא"כ כהן הנותן אינו הכהן שהשמן על כפו. ואולי הבין הרשב"א פי' המשנה והתו"כ דכהן הזורק הדם יתן השמן לכף כהן שני וכהן השני נותן מתן שמן. אבל לא משמע הכי. וצ"ע לדינא דלשון הפסוק משמן אשר על כפו משמע קצת הכי. אבל מלשון המשנה והרמב"ם לא נראה כן יע"ש (וכן מפורש בהרע"ב שם בנגעים, ומהא דכתי' אשר על כפו ילפינן דבדיעבד יצא כמ"ש בק"א שם בתו"כ. אך באבן עזרא כ' לפרש דהוא כף הכהן המטהר כו' והעד הפסוק הבא אחריו ע"ש. כוונתו כנ"ל מדכתי' א"ע כפו]: