שפת אמת על מנחות· רבי יהודה אריה ליב אלתר
פרק ראשון · דף ט.
בגמ' בללה חוץ לחומת העזרה ר"י אמר פסולה. הקשו בתוס' דאפי' לא בלל כשרה. ותירוצם דחוק. והי' נראה לפרש דלשון בללה לאו דוקא. והפי' שנתינת השמן כדי לבלול הי' בחוץ ולעולם אי נתן השמן בפנים אפי' בללן בחוץ כשר [וכן י"ל לשון הגמ' פסחים (ל"ו.) כיון דנתינת השמן בפנים גם הלישה נעשה בפנים דמכוער הוא להוציא]. ונ"מ אי לא נתן עדיין לבונה דלא נתקדשה עדיין ולא מיפסלי ביציאה לחוץ למ"ד לא זו קדושה בלא זו או כמ"ש התוס' לקמן דכלי לא מקדשה לענין יציאה וצ"ע לדינא בזה:
שם איתיבי' ר"י לר"ל חסר הלוג עד שלא יצק ימלאנו תיובתא דר"ל תיובתא ותמהו בתוס' כיון דמשנה היא בנגעים מה הוי ס"ד דר"ל. ונראה דר"ל ס"ל דלא דמי לוג שמן דמצורע למנחה דבמנחה כתיב מן המנחה פרט לשחסרה קמ"ל קרא דנפסלת גם השאר ע"י חסרון אבל בלוג מנלן לפסול בחסר ונהי דצריך לוג מ"מ ימלאנו ולא מצינו בו פסול בחסר. והגמ' לא מסתבר להו לחלק בהכי ומסיק בתיובתא אבל ר"ל שפיר מחלק הכי. ואדרבא יש לתמוה מנ"ל להגמ' דפסול חסרון בלוג. והתוי"ט שם בנגעים הוסיף לומר דפסול משום דכ' מן המנחה פרט לכשחסרה. וא"י למה נקרא לוג שמן של מצורע מנחה. והא דאחר יציקה יביא לוג אחר זה הוי מסברא דודאי יציקתו מן הכלי לכף קובע ומיפסל השאר בחסרון אבל נתינה בכלי מסברא אינו קובע רק משום דכתיב מן המנחה הכתוב עשאו אחת כנ"ל אליבא דר"ל. ותמהני תו בסוגיא זו לר"י דס"ל בסמוך דמנחה שחסרה בין קמיצה להקטרה מקטיר עלי' הקומץ א"כ התם נמי למה משיצק נחסר מביא לוג אחר הא יציקה הוי כמו קמיצה בפרט לר"ש שם דאמר גם אחר מתן שבע כשנחסר יביא לוג אחר וצע"ג בזה. עוד י"ל קושי' התוס' דלכאורה תמוה למה קאמר הגמ' תיובתא הלא י"ל דבלוג שמן ליכא שום קרא למיפסל חסר והא דאחר יציקה צריך להביא לוג אחר משום דאם יוסיף ע"ז לא יהי' מתיר השירים שזה הניתוסף לא ניתן ממנו על הכף להזאות ואע"ג דלשון המשנה יביא אחר בתחילה מוכח דאפי' ירצה להוסיף ולחזור להציק ממנו על הכף ג"כ פסול מ"מ י"ל דיציקה ודאי קבעה אבל במנחה דאיכא קרא למעט מנחה שחסרה לכן לעולם מיפסל כדהוי ס"ד דגמ' לקמן דהך פרט לכשחסרה קאי על זה דמקשה על ר"י בתרתי ע"ש. וכבר הנחתי זה בצ"ע אכן כעת ראיתי בתו"כ (פ' מצורע פ"ג) דגם בשמן מצורע איכא מיעוט היא פרט לכשחסרה ע"ש. וא"כ מקשה הגמ' שפיר. ור"ל אפשר דלא ידע האי ברייתא אך מן המשנה עצמה ליכא תיובתא כנ"ל:
שם בגמ' שירים שחסרו בין קמיצה להקטרה רי"א מקטיר קומץ עליהם. כבר כתבתי לתמוה בזה דא"כ למה תנן בלוג שמן שחסר אחר יציקה לר"ע ואחר נתינה לר"ש דיקח לוג אחר בתחילה. הלא היציקה הוי כקמיצה. ואפשר לומר דאין ה"נ אי נתן שאר המתנות ולא לקח לוג אחר שפיר דמי. רק משום דמצותו הוא שיאכלו הכהנים הנשאר וכדי להתיר שירים יקח לוג אחר. ול"ד להקטרת הקומץ כיון דכשר להקטירו אין לבטל הקרבן ע"י התרת שירים. אבל נתינה דשמן לאו קרבן הוא ומוטב ליקח לוג אחר שיהי' מותר השירים דכן מצותו כנ"ל. וצ"ע לדינא בזה אי לא לקח לוג אחר אי נטהר המצורע בזה:
בתוס' ד"ה ר"ל כו' הקשו דלפסול ביציאה. והי' אפשר לומר כיון דכלי שרת אין מקדשין רק בפנים א"כ הכא דנתן בחוץ לא נתקדש כלל. אך נראה דכוונת התוס' דכיון דבעי כלי היינו כלי שרת ע"כ הטעם דבעי קידוש כלי א"כ ע"כ נתקדש בפנים ואח"כ הוציאו. ולפי"ז צ"ל דמיירי שכבר נתן בפנים השמן ולבונה רק הבלילה עשו בחוץ. ובזה יתיישב מה שהקשו מקודם מהך דלא בלל כשר ונדחה מ"ש לעיל לתרץ קושיתם בזה. אך אפשר דס"ל יש קידוש במנחה בלי שמן וא"ש תי' הנ"ל. אבל הרמב"ם נראה דהבין דלא בעי כלי שרת כלל רק כלי מיהו בעי ולכן צריך נמי פנים לר"י ע"ש במעשה הקרבנות (פי"ג):
ומ"ש התוס' ויש עוד ראי' כו' יש להשיב ע"ז דמשום שתי הלחם ולחם הפנים דאית להו מתירין נקט לינה ולא יוצא (כמ"ש התוס' עצמם כן דמשו"ה לא תני בעופות וזבחים פסול יוצא משום שתה"ל ולחה"פ]:
גם מ"ש התוס' בסוה"ד וא"ת כו' אפשר לומר דאחר הגשה נפסלין ביוצא: