אור ברסלב
שפת אמת על מנחות פרק ראשון › דף ה:

שפת אמת על מנחות· רבי יהודה אריה ליב אלתר

פרק ראשון · דף ה:

דף ה.

בגמ' והא דר"ל לאו בפירוש אתמר. נראה דלא קאי על ר"ל דלעיל במנחת עומר דע"כ בפירוש אמרו דמהאי כללא א"א להוכיח בהך דעומר דשמא ס"ל כרב או כרבא לקמן דכשר ומתיר רק קאי אהא דר"י ור"ל דאמרי תרווייהו האיר המזרח מתיר ל"א בפירוש רק מהך כללא. ומיהו קשה דא"כ למה לי מהאי כללא תיפוק לי' מהך דעומר דע"כ מוכח נמי דהאיר המזרח מתיר. וי"ל דמהתם אפשר לדחות דס"ל אין מחוסר זמן לבו ביום אבל הכא בודאי אית בי' דין מחוסר זמן דהוי קודם שתי הלחם עכ"פ ונהי דבדיעבד כשר אבל הבא קודם העומר לפסול ול"ש אין מחוסר זמן רק משום דהאיר המזרח מתיר אבל לעיל במנחת העומר לא מיתסר מטעם אין מביאין קודם לעומר כמ"ש לעיל דשם מנחת עומר עלה רק מכח משקה ישראל וע"ז שפיר אין מחוסר זמן לבו ביום:

שם לאו בפירוש איתמר אלא מכללא איתמר כו'. צ"ע דבכמה מקומות בגמ' מסיים בכה"ג ואי מכללא מאי ודוחה דלא מוכח מכללא והכא מאי נ"מ אי בפירוש אתמר או מכללא. ואפשר דהכא שאני דאגב אורחא בא הש"ס להשמיענו האי דינא דר"ל דבט"ז אי הביא כשר דהו"א אפי' אי האיר המזרח מתיר מ"מ כיון דלמצוה בעי עד הביאכם הו"א דפסול ובעלמא דמהך כללא לא איתחדש כלום מקשה הגמ' ואי מכללא מאי:

שם האיר המזרח מתיר. ותמוה כמ"ש התוס' דמ"מ כיון דלמצוה אסור שפיר לא הוי ממשקה ישראל. והי' אפשר לע"ד לומר דהך דעד הביאכם קרבן א' ל"ש הכא כיון דהקריב העומר וכשר אע"ג דלא הוי לשם עומר מ"מ כבר הקריבו לשמים מן החדש וליכא איסור דעד הביאכם בשלמא אי עומר מתיר עומר לא נקרא כיון דשלא לשמה הוי וצריכין להקריב עומר אחר אבל עכ"פ קרבן הוי ולכן למ"ד האיר המזרח מתיר מותר הכא לגמרי. ולפי"ז נראה לומר דלמסקנא דר"ל מכללא אתמר פי' האי מימרא דנאמר לעיל בשם ר"ל דעומר שקמצה שלא לשמה כשרה ולא סיים ר"ל כלל ושירי' אינם נאכלים רק בגמ' הוסיפו כך לפי הס"ד אבל למסקנא אה"נ דמותר לאכול מיד השירים כיון דהאיר המזרח מתיר ומצוה ליכא כמ"ש. ומיושב בזה מה דהקשתי כבר דבכ"מ דנאמר בגמ' דמכללא אתמר צריך להיות איזה נ"מ כדמקשינן בעלמא ואי מכללא מאי. ולפמ"ש א"ש דנ"מ דרשאין לאכול השירים מיד כמ"ש. הגם שכתבתי במקום אחר דהאי דר"ל מכללא אתמר לא קאי אדר"ל לעיל מ"מ מ"ש כאן נראה יותר נכון:

שם ורבא אמר מנחת העומר שקמצה שלא לשמה כו'. בדבר הראוי לעבודה לאפוקי מנחת העומר דלא חזיא דחידוש היא כו'. פירש"י כיון דאין מנחה באה משעורים לא משום קרבן אתיא אלא להתיר בעלמא. וצ"ע דהא מפורש בקרא עד הביאכם את קרבן אלקיכם ולולי פירש"י נלע"ד לפרש דהאי כללא דמי שראוי לעבודה ובדבר הראוי ומקום הראוי הכל קאי על המחשבה דאפי' קרב כהן כשר וחשב בשחיטה ע"מ שיזרוק כהן בעל מום הדם למחר כיון דכה"ג לאו עבודה היא אינו מפגל בכך וה"ה בעומר כיון דחשיב שיהי' מנחה אחרת ומנחה אחרת משעורין ליכא לכן לא מיפסל במחשבה זו וה"ה בחישב לזרוק כשיהי' נפגם המזבח אע"ג דאכתי לא נפגם. ומיושב בזה מה דקשה הא בלא"ה נפסל כשנפגם המזבח אחר השחיטה. מיהו רש"י מיישב זה בקמיצה. ועי' בזה בחי' הרשב"א שנדפס מחדש. אבל לפמ"ש מיושב בפשיטות ונ"מ טובא דלפי' רש"י במנחת העומר אין שום מחשבה פוסלת דלאו קרבן היא. וכ"כ רש"י בפי' בזבחים (כ"ו:) דליכא פיגול במנחת העומר מהאי טעמא. [וכ"כ התוס' לקמן (נ"ט.) ע"ש] אבל לפמ"ש דוקא מחשבה דשלא לשמה אינו פוסל כיון דחשיב על דבר שאינו עבודה אבל מחשבת פיגול להקטירה למחר שפיר מפגל. וכן משמע לי מלשון הרמב"ם (פי"ד מה' פסוהמ"ק) שכתב בהאי כללא מי שראוי לעבודה לאפוקי כהן בעל מום שחשב מחשבת חוץ לזמנו וחוץ למקומו כו' ובדבר הראוי לעבודה דייק מנחת העומר שקימצה שלא לשמה הואיל ושעורים פסול לכל מנחה חוץ מן העומר ע"ש. משמע דפסול חוץ לזמנו וחוץ למקומו שפיר פוסל בה וצ"ע:

שם שכן מתרת חדש. פירש"י דמרובה מצותה. וקשה טובא חדא אדרבא כיון דחמיר דמרובה מצותה טפי אית למיפסל בי' מה שנאסר להדיוט. ותו מה דדחי בשביעית נהי דבשביעית אינו מתיר כיון דבכל השנים מתיר שפיר חשיב מרובה מצותה. ויותר הי' נראה לפרש כדפירש"י מקודם כדרבא דאין עומר חשיב קרבן רק בא להתיר ולכך לא חמיר כשאר קרבן. וע"ז מקשה בשביעית דליכא היתר ומ"מ מייתי עומר א"כ קרבן היא לבד ההיתר. וא"ש נמי דמייתי כל הסוגיא הכא דקאי לשיטת רבא לעיל:

תוכן העניינים

שפת אמת על מנחות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה