אור ברסלב
שפת אמת על מנחות פרק ראשון › דף ה.

שפת אמת על מנחות· רבי יהודה אריה ליב אלתר

פרק ראשון · דף ה.

דף ד:

בגמ' מיתיבי אשם שלא לשמו או שלא ניתן מדמו ע"ג בהונות ה"ז עולה ע"ג מזבח כו' תיובתא דרב. יש לעיין אי לרב גם בלא ניתן ע"ג בהונות פסולה כיון דבא להתיר ולא התירו או נימא כיון דבשעה שזרק הדם הי' ראוי ליתן על הבהונות ונעשה הזריקה כדין וכיון שהגיע דם על המזבח כיפר לא שייך למיפסל למפרע הקרבן ע"י חיסור מתן בהונות שאח"כ:

שם בגמ' ורשב"ל אמר מנחת העומר שקמצה שלא לשמה כשרה ושירי' אין נאכלין עד שתביא עומר כו'. ויש לעיין איך מקטיר המנחה קודם לעומר מן החדש. ונראה דשם עומר עלה כיון דלא נפסל במחשבה דשלא לשמה ונהי דלא עלה מ"מ שם עומר עלה ולכן מקשה הגמ' רק מכח משקה ישראל אבל מהא דאין מביאין מנחה קודם לעומר ושתי הלחם לא מקשה דשם קרבן עומר עלה. אכן לקמן (מ"ז. תוס' ד"ה עד) כתבו דע"י מחשבת שלא לשמה נעשה קרבן אחר ע"ש]:

שם בגמ' אין מחוסר זמן לבו ביום. לפי"ז נראה לס"ד בגמ' דלא ידעו דר"ל ס"ל האיר המזרח מתיר א"כ י"ל דס"ל דבזמן שאין עומר כל היום אסור דעד ועד בכלל כמסקנת הגמ' בפ' ר' ישמעאל ולכן מיירי הכא דוקא כשיש עוד עומר אחר כדמסיק דכהנים אסורין לאכול עד שמביאין העומר אבל באין עומר אחר א"כ אסור כל היום שפיר הוי מחוסר זמן ואסור להקטיר הקומץ. ואין נראה לומר דהואיל ויהי' מותר לאכול בלילה חשיב בו ביום היתר. חדא דבו ביום אמרו ולא בלילה. ותו דעיקר הפי' אין מחוסר זמן לבו ביום כיון דאחר העומר יהי' בר הקרבה ובלילה לאו זמן הקרבה א"כ נהי דלהדיוט יהי' מותר אבל למזבח נפסל לגמרי ] כל היום ושפיר הוי מחוסר זמן:

שם בגמ' במנחות נמי משכחת לה. וקשה טובא דבעוף מותר אפי' להדיוט כשמלקו בקודש משא"כ הכא. ותו דאי לא קתני דאסור לקמוץ שלא לשמה. ומצאתי בחי' הרשב"א שנדפס מחדש שהאריך בזה:

שם בגמ' אמאי יחזור ויתן. קשה דלכתחילה כיון דיכול לחזור וליתן ולקיים קרא כדכתיב למה לא יעשה כן. ואפשר דמשמע להגמ' דיחזור וימלא ואם לאו לא הוכשר:

בתוס' ד"ה גילח כו' ואפי' לרבנן כו'. לא הבנתי דבריהם דמשמע שם בנזיר דלכו"ע אתיא הך דגילח על א' משלשתן יצא ע"ש וצע"ג בזה. (כדברי התוס' כן משמע ברמב"ם (פי"ח מה' מעה"ק) וכבר עמד ע"ז בלח"מ (פ"ח מה' נזירות ע"ש]: בד"ה ואי אין מחוסר זמן וכו' תימא דביומא כו' וי"ל דשאני התם דלא מפורש בקרא דצריך להקדים זה לזה רק דנכתב כן סדר העבודה. ואפשר דלאו דוקא נכתב כן ולכן צריך לחוקה אבל הכא דכתיב על מקום דם האשם וכן במתן בהונות כ' מיתר השמן דמפורש בהדיא לכן אית בי' דין מחוסר זמן. ויותר נראה לע"ד דאה"נ דלמסקנא לא שייך בזה כלל דין מחוסר זמן דנהי דמתן דם נכתב מקודם מ"מ כל דליכא שינה הכתוב לעכב אמרינן דרק למצוה הקדימו וכמו חטאת קודם לעולה דמ"מ אם הקריב עולה מקודם כשר ולית בי' משום מחוסר זמן רק המקשן דלא ידע עיכובא דמצורע בע"כ הי' צ"ל דשייך בזה דין מחוסר זמן אבל למסקנא אה"נ דכל דלא נכתב עיכובא לית בה דין מחוסר זמן. ואין לדחות זה מהא דמסיק הגמ' דשחיטה לאו עבודה היא ולא מיפסל מטעם הוי' דמצורע רק מטעם מחוסר זמן. דזה אמת לבתר דכתיב עיכובא במצורע א"כ הך הקדמה דאשם נאמר לעיכובא שפיר חל גם איסור מחוסר זמן ולהכי גם השחיטה נפסלת אבל היכא דליכא עיכובא הוי הקדימה רק למצוה ולא חשיב מחוסר זמן:

בד"ה שחיטה וכו' והר"י מאורלייניש פי' וכו'. קשה לי ע"ז דהא מתעסק בקדשים פסול אע"ג דבחולין כשר. וכמו כן בכלי שרת למאן דבעי בשחיטה כלי שרת א"כ ע"כ למצות קדשים נאמרה השחיטה ולחשוב שפיר עבודה:

תוכן העניינים

שפת אמת על מנחות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה