שפת אמת על מנחות· רבי יהודה אריה ליב אלתר
פרק ראשון · דף ד:
בגמ' תנן כל המנחות וכו'. צ"ע דהא אין למידין מן הכללות אפי' במקום שנאמר בו חוץ:
שם בגמ' האשה שהביאה חטאתה ומתה יביאו יורשין עולתה משמע הא לא הביאה כלל בחייה אין יורשין מביאין עולתה אע"ג דמסקו בתוס' דכשר בדיעבד עולה קודם לחטאת א"כ אפי' לא הביאה כלל יביאו היורשין עכ"פ העולה. וצ"ל הטעם כמו אין ראוי לבילה בילה מעכבת בה כמו כן הכא דאין ראוי להביא חטאת מעכב גם מלהביא העולה וכ"כ הרשב"א והריטב"א בקידושין (י"ג.) ע"ש]:
יש לעיין לרב דעומר פסול שלא לשמה הואיל ובא להתיר א"כ כבשי עצרת נמי יהא פסול דבאין להתיר למ"ד כבשים עיקר ומביאין כבשים בלא לחם להתיר **כנראה מדברי רש"י (בר"ה ז':) דכבשי עצרת מתירין חדש במקדש. וכן כתבו התוס' לקמן (מ"ח:) אכן בתי' השני כ' דלחם מתיר ולא כבשים ומשו"ה מודה רב בכבשי עצרת. אך מ"ש בתי' א' דא"כ ליחשוב נמי רב כב"ע כו' אין מובן מ"ט באמת לא חשיב להו רב כיון דשייך ג"כ האי טעמא דבאו להתיר. וצ"ע:** ולקמן (מ"ח.) בברייתא דכבשי עצרת ששחטן שלא לשמן הדם יזרק אפשר דברייתא זו ס"ל לחם עיקר א"כ אין כבשים באים להתיר: