אור ברסלב
שפת אמת על מנחות פרק עשירי › דף צג:

שפת אמת על מנחות· רבי יהודה אריה ליב אלתר

פרק עשירי · דף צג:

דף צג.

בגמ' דנין מידי דאית בי' סמיכה בגופי' כו' ותמוה מאוד הך דיליף מעולת ראי' כיון דלא כ' שם סמיכה כלל [אע"ג דבעי סמיכה מ"מ האיך ילפינן ומאי גז"ש איכא] **לדעת הרמב"ם (פ"א מה' חגיגה) דעולת ראי' יכול להיות גם מן העוף אין זה מספיק דהא עוף לא בעי סמיכה. אבל דבריו תמוהין כמ"ש בכ"מ שם:** ואולי דריש מדכתיב איש כמתנת ידו היינו קרבן שסומך עליו ידו:

שם בגמ' דתניא ולא מן הצדדין. קצת קשה כיון דפלוגתא דתנאי היא אי על בסמוך ואנן קיי"ל על בסמוך. א"כ י"ל דלדידן מן הצדדין נמי . קרוי על ראש קרבנו וצ"ע:

שם בגמ' זה בנה אב בכל מקום שנאמר ידו הרי כאן שנים. וכן מוכח בקרא דכאשר ירים משה ידו ואח"כ מסיים תמכו בידיו מזה אחד ומזה אחד. הרי דידו פי' שתי ידיו. מיהו למסקנא מוכח דדוקא ידו דסמיכה קאמר:

שם בגמ' אזיל ר"א ולא אמרה משמי' דר"ל כו'. נראה דר"א מעצמו נמי חידש האי דרשא דאל"ה בודאי הי' אומר בשם אומרו. ומ"מ איקפד עליו ר"ל. ולכן אקשי לי' כו' והראה לו אע"ג דגם הוא דרש כן מ"מ הוא לא נתכוין לדרוש דוקא ידו דסמיכה. ור"ל נתכוין שפיר וא"כ הו"ל לומר בשם אומרו כנ"ל:

שם בגמ' אקשי לי' עשרים וארבע ידיו ע"ש. צ"ע היכן מצינו כ"ד ידיו בתורה. והנה מידיו תביאנה אפשר ליישב דהנה יש להסתפק בסמיכה דצריך ב' ידיו אם אין לו רק יד אחת אי פטור מסמיכה די"ל דבעי קרא כדכתיב מיהו י"ל כיון דבאמת לא כתיב שתי ידיו רק בנין אב דידו פי' שתים. א"כ י"ל הפי' הוא ידו כל כחו והם ב'. אבל באין לו רק א' שפיר מתקיים בי' ידו ומחויב לסמוך. אבל היכא דמפרש ידיו תביאנה י"ל באין לו רק יד א' פטור מתנופה להכי כתיב ידיו. ולכן לא סגי לי' לאקשויי מידיו תביאנה ומייתי לי' עוד ידיו רב לו וכו':

שם בגמ' בסמיכה נמי כתיב ויסמוך את ידיו עליו. קצת קשה די"ל דשאני התם דנאמר לו וסמכת את ידך עליו דהיינו יד אחת. א"כ צריך קרא לפרש ידיו שהוסיף **עי' בכלי יקר שם. ובפ' ויקרא שהקשה העולה דמשמע ידו אחת. וכתי' וסמך אהרן את שתי ידיו. והשיג על הרמב"ן ע"ש. ותמוה מאוד מסוגיא דהכא דמסקי' ידו דסמיכה בשתי ידיו הוא. וגם בתרגום יונתן אי' יד ימיני' והוא נגד המשנה כאן וצ"ע:** בעין יפה יותר ממה שנצטוה כדפירש"י שם בחומש פ' פנחס:

שם במשנה חומר בתנופה כו'. קצת קשה . דלא חשיב נמי דסומא אינו סומך ומניף. [גם י"ל למ"ש לעיל דאם אין לו אלא יד א' סומך ואינו מניף הו"ל למיתני חומר בסמיכה מבתנופה בכה"ג וצ"ע]:

בתוס' ד"ה אתיא סמיכה כו' תימא א"כ נבעי' מנוקים וצ"ע: מכל מום. וי"ל קצת דהא דבעי בסנהדרין מנוקים מכל מום משום דכתיב אתך בדומין לך הוי כמו היקשא ודבר הלמד בהיקש אין חוזר ולומד בג"ש. ואע"ג דהמלמד חולין למ"ד דבתר למד אזלינן (בזבחים נ'). אבל סומא יליף שפיר כיון דכתיב גבי האי קרבן אם מעיני העדה נעשתה לשגגה א"כ הוי כמו דכתיב בגופי' כנ"ל:

בד"ה ידו הקשו דהא בלא"ה סמיכה מ"ע שהזמן גרמא ונשים פטורות. ונראה ליישב כיון דגוף הקרבן נמי זמן גרמא ואעפ"כ נשים מביאין קרבנות כאנשים וגם זבה ויולדת מפורש בקרא דמביאין א"כ הו"א דה"ה סמיכה נוהג בנשים:

תוכן העניינים

שפת אמת על מנחות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה