אור ברסלב
שפת אמת על מנחות פרק עשירי › דף צ.

שפת אמת על מנחות· רבי יהודה אריה ליב אלתר

פרק עשירי · דף צ.

דף פט.

במשנה מדת הלח ברוציהן קודש. וכ' בתוי"ט משום גזירה שלא יאמרו מוציאין מכ"ש לחול. ובאמת הרמב"ם (בפ"ב מה' מעה"ק) כתב כן אע"ג דבגמ' קאי לטעמא דלח נעכר. מ"מ י"ל להרמב"ם דלת"ק נמי צריכין להאי גזירה. אך מה שהעתיק התוי"ט פרש"י ליתא דדברי רש"י קאי לר"י משום דנעכר אבל לת"ק החילוק פשוט דכלי יבש שלא נתקדש בחוץ לא שייך גזירה כלל:

שם בגמ' וכי נעקר מאי הוי גברא למאי דצריך מקדש כו'. וקשה למה מקשה דוקא על ר"י הלא גם לת"ק ור"ע דנמשחו מבחוץ ג"כ קשה גברא למאי דצריך מכוין ולא על שבחוץ. והי' נראה לומר דלמ"ד דנמשחו מבחוץ ע"כ מקדש שלא מדעת. דלעולם אין דעת הבעלים לקדש מה שבחוץ וע"כ המשיחה הי' שמה שיגע מבחוץ יתקדש אפי' שלא מדעת. רק לר"י דאמר משום דנעקר מפלפל בגמ' אי קאי גם למ"ד דאין מקדשין שלא מדעת. אכן הרמב"ם (פ"א מה' כה"מ) פוסק דנמשחו מבחוץ ואעפ"כ פוסק (פ"ב מה' מעה"ק) דאין מקדשין שלא מדעת. ובירולין משום גזירה מתקדשי. וצ"ל לדבריו דקושי' הגמ' לכו"ע קאי ולאו דוקא נקט נעקר מה הוי וע"ש במל"מ]. אך צ"ע למה נמשחו באמת מבחוץ כיון דאין דעת הבעלים לכך וגם ענין הגזירה קשה בזה דכמו למ"ד לא נתקדשו מבחוץ ליכא גזירה. א"כ ה"ה אי לא יתקדשו מבחוץ מטעם דאין דעת הבעלים לכך נמי ליכא גזירה דלעולם אין דעת הבעלים להתקדש מבחוץ וצ"ע בזה. ולכאורה הי' נראה דלפ"ז בכלי שרת דאין מקדשין שלא מדעת היינו מן התורה אבל מדרבנן מקדשין משום האי גזירה. אכן הרמב"ם (בפ"ג מה' פסוהמ"ק) סתם ופסק דאין מקדשין אלא מדעת. (ובפ"ב ממעשה הקרבנות) גבי בירוצין הביא האי טעמא שמא יאמרו. וצ"ל דס"ל דדוקא הכא גזרו וצ"ע הטעם:

תוכן העניינים

שפת אמת על מנחות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה