שפת אמת על מנחות· רבי יהודה אריה ליב אלתר
פרק חמישי · דף סא:
בגמ' ולימא נמי כדברי ר"י כו'. והנחתו זו תנופה. לכאורה יש לעיין דלר"י אפשר דא"צ להיות תנופה בכהן דוהנחת על הבעלים קאי **והא דתנן בבכורים (פ"ג מ"ו) וכהן כו' ומניפו י"ל דקאי את"ק דר"י התם. וע"כ צ"ל הכי מדלא מייתינן הכא מתניתין דהתם. אכן התוס' במכות (י"ח:) כתבו דלת"ק דר"י ליכא תנופה כלל וסיפא דמתני' ר"י היא. א"כ מוכח דר"י בעי כהן בתנופה. וע"ש שהניחו בקושיא מנ"ל לר"י הכי. ולדבריהם צ"ל דמשו"ה לא מייתי הגמ' כאן משנה הנ"ל משום דהו"מ לדחויי ולומר דסיפ' דמתני' לאו ר"י היא:** א"כ במתני' דמשמע דהוי ככל תנופות דהכא דהם בכהן להכי אמרו כדברי ראב"י וע"כ מוכח מקושי' הגמ' דלר"י נמי בעי כהן וצ"ע מנ"ל:
ועיקר קושי' התוס' דל"ל קרבנו ולא קרבן עכו"ם אפ"ל דמיירי בעכו"ם שנתגייר דא"י לסמוך על קרבן שהקדיש בהיותו עכו"ם אע"ג דעכשיו בר סמיכה הוא מ"מ לאו קרבן ישראל הוא כיון שהקדישו בהיותו עכו"ם וצ"ע לדינא: