שפת אמת על מנחות· רבי יהודה אריה ליב אלתר
פרק חמישי · דף נז:
בגמ' כך הצעה של משנה ואיפוך. והרמב"ם (שם) פסק דבלחם הפנים לוקה המחמץ ובמנחת נסכים פטור. וכתב הכ"מ דפסק כרע"ק לגבי ר' יוסי הגלילי. ודבריו תמוהים דהא ר"י מסיק איפוך (דר"י לרע"ק]. ע"כ נראה דהרמב"ם לא פסק כרע"ק משום דת"ק דמתני' לקמן פרק שני מידות (צ'.) חולק על רע"ק וס"ל דמדת יבש נתקדשה. ולהכי י"ל דקרא אתי ללחה"פ ולא למנחת נסכים כר' יוסי דס"ל מגבלה במים פסולה כנ"ל:
שם בגמ' כגון שלש ע"ג קטבלא. וקשה דמ"מ משכחת שפיר חימוץ בלחה"פ בלש בביסא דקודש. ונראה דמהאי קרא דיליף ר' יונתן מחמץ תאפנה דלא קדש עד אחר האפי' משם מוכח דאין לשין שתי הלחם בביסא של קודש וה"ה לחה"פ דאיתקש להדדי לקמן. רק ע"ג קטבלא. וכדקיי"ל דלשין אותן בחוץ ולהכי לית בה איסור חימוץ:
שם בגמ' ת"ר כו' וממותר שתי הלחם. לכאורה קשה דמותר שתי הלחם בלא"ה אסור משום שאור בל תקטירו. ואפשר לומר דנפ"מ אם אתרו בי' בלאו דכל שממנו לאישים לקי עלה. ותו נפ"מ לענין צירוף חצי זית ממותר שתי הלחם וחצי זית לחה"פ וכדומה. והנה מלשון מותר שתי הלחם משמע דכל שלא הותר הלחם שלא זרק דם הכבשים לית בהו משום ממנו לאישים. ומלשון רש"י משמע דתליא בהקטרת אימורים וזה תלי בבעיא דרמב"ח ופלוגתא דתנאי לקמן אי בעינן ממנו לאישים דוקא או ששמו קרבן אבל קודם הזאת הדם נראה דפטור ולהכי נקט מותר שתהל"ח: