אור ברסלב
שפת אמת על מנחות פרק חמישי › דף נד.

שפת אמת על מנחות· רבי יהודה אריה ליב אלתר

פרק חמישי · דף נד.

דף נג.

בגמ' כמאן אזלא הא דתנן תפוח שרסקו ונתנו לתוך העיסה וחימצה אסורה. לכאורה יש לתמוה מה ענין איסור דתרומה לשם חימוץ אטו התם לא נאסר רק כשנעשה חמץ. והלא גם עיסה דאורז ודוחן ושאר מינים שאינם באין לידי חימוץ מ"מ חשיב מעמיד מה שנתקשה ונעשה השתנות בעיסה ע"י התפוח. וא"כ נהי דמי פירות לא חשיב חימוץ אבל מעמיד שפיר מיקרי. וע"כ צ"ל דסברת הגמ' דכל שאינו מחמץ חשיב קיוהא בעלמא וה"ה באורז ודוחן שחימצה בתפוח מותרת. וצ"ע לדינא דאפשר לדחוק דהיא כוונת הגמ' בתירוץ דנוקשה מיהא הוי. פי' דלאסור שפיר חשיב מעמיד רק שם חמץ ליכא עלה דנוקשה היא. והנה הרמב"ם לא הביא כלל דין דאין מחמיצין במי פירות ותפוחים. וצ"ל דסמך על מ"ש (פ"ה מה' חו"מ) דמי פירות ומי תפוחים אין מחמיצין:

שם לימא בהא קמיפלגי כו'. נראה דנ"מ בהני טעמי דאי הטעם משום דלכמות שהיו משערין אסור ליתן מים במקום הקמיצה אבל בשאר המנחה לית לן בה. אבל אי הטעם דצריך להיות חריבה אסור ליתן כלל מים קודם הקמיצה:

בתוס' ד"ה דמעיקרא לא הוה כו' תימא כו'. לכאורה הי' נראה ליישב דדוקא לענין טומאה ואיסורים כיון דמעיקרא לא הוי בה שיעורא מותר. אבל שבת דשיעור הוצאה בכגרוגרת משום דדרך חשיבות אכילה בהכי וכיון דניתוסף ויש בה שיעור אכילה חשיב היא שפיר לאכילה. (וכן תי' בחי' הרשב"א בשבת שם] אכן נראה דס"ל להתוס' מדבעי רבא שם דוקא בתפחה. ולא נקט בפשיטות האיבעיא אי בין עקירה להנחה נתן א' על ידו עוד חצי גרוגרות להשלים השיעור לכן משמע דכה"ג פשיטא לרבא כיון דאותו דבר שניתוסף לא הי' כלל בשעת עקירה פטור עלה. ודוקא בתפחה מיבעיא לי' משום דהוא עצם הדבר הראשון. וע"ז מקשו התוס' שפיר דהכא מוכח דתפוח אינו כאותו דבר עצמו ולהכי מותר מה"ת. א"כ אפי' אי נימא דלענין הוצאה חשיב מ"מ פנים חדשות באו לכאן ואותו דבר לא הי' בשעת עקירה ואין להסתפק בזה כמו בנתן א' על ידו דבר חדש להשלים השיעור:

תוכן העניינים

שפת אמת על מנחות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה