אור ברסלב
שפת אמת על מנחות פרק חמישי › דף נג.

שפת אמת על מנחות· רבי יהודה אריה ליב אלתר

פרק חמישי · דף נג.

פרק חמישי

בגמ' אלא דר"י לר"י. פי' אע"ג דלר"י לאו חמץ היא כלל ולכתחילה נמי מותר בפסח מדאורייתא כמ"ש התוס' לקמן (נ"ד.) סוף ד"ה אין מחמיצין] מיהו לאו מצה היא ג"כ וא"י בו ידי חובת מצה. אבל איני יודע מנ"ל להגמ' זה. ואפשר מדתני ר"י שיאור ישרף והאוכלו פטור ולא אמר רבותא טפי דיוצא בו ידי חובת מצה מדאורייתא. א"ו דעכ"פ מצה לא הוי:

שם מתקיף לה כו' לא תאפה חמץ אלא חלוט. משמע דחלוט לאו מצה היא. ותמוה טובא חדא דהא ממעטין חלוט מלחם עוני כדאי' בפסחים (ל"ו:) א"כ משמע דמצה היא. ותו דהני מנחות דהם ברבוכה הא ג"כ דינייהו במצה ולא בחמץ דהא מצה תהי' קאי על כל המנחות. מיהו זה יש ליישב קצת דחלוטה היינו ברותחין הרבה שא"י להתחמץ ובזה ס"ל להגמ' דלא מיקרי מצה כיון דלא יכול לבוא לידי חימוץ. אבל רבוכה דקרא י"ל ברותחין קצת אבל יכול לבוא לידי חימוץ. וביבמות (מ'.) משמע בגמ' דחלוט נמי מצה היא וממעט לגבי מנחות מיתורא דקרא כמו שהובא בתוס' כאן. ולפ"ז ג"כ תמוה דמאי מקשה רנב"י דלמא אה"נ דחלוט בדיעבד כשר במנחה. וצ"ל דלאו מסברא מקשו הני אמוראי רק אברייתא סמכו דמרבה ממצה תהי' וצריך האי ריבויא לכל אמוראי לכל חד] כדס"ל. ולהכי מתקיף אדר' פרידא דלא סגי לן בהך דלא תאפה רק לדרשא דברייתא מצה תהי'. וצ"ע לדינא למ"ש התוס' דהך דיבמות לכתחילה קאי ומרבה הברייתא הכא עיכוב בחלוט. א"כ י"ל דהיינו דוקא לרנב"י. אבל לרבינא דצריך ריבוי לעכב בחמץ א"כ אפשר דחלוט באמת לא מעכב במנחה. ומהתימא על הרמב"ם שהשמיט כל הדין דחלוט למנחות לא למצוה ולא לעכב וצע"ג בזה:

שם דילמא למיקם בלאו ואיפסולי לא מיפסלו. לכאורה תמוה כיון דהמקטיר חמץ עובר משום כל שאור כו' לא תקטירו א"כ הוי מהב"ע **לכאורה כה"ג דאין המצוה באה ע"י העבירה לא הוי מהב"ע כמ"ש התוס' בסוכה (ל'.) גבי לולב של אשירה. אכן לשיטתי' אזיל שהקשה ע"ד התוס' הנ"ל מהא דאי' בר"ה (כ"ח.) לר"י בשופר של שלמים לא יצא והתם נמי אין המצוה ע"י העבירה. ותי' דדוקא היכי דהעביר' נעשית קודם המצוה כ' התוס' הכי. אבל אם המצוה והעבירה בבת אחת אפי' אם הי' אפשר לעשות המצוה בלי העבירה הוי נמי מהב"ע. ולפ"ז שפיר הקשה הכא. וגם אין לומר דנהי דא"י המצוה משום מהב"ע מ"מ אין הקרבן נפסל. דהא כיון דילפי' מהב"ע מדכתי' גזול דומיא דפסח איכא למילף נמי דהקרבן פסול כמו בפסח וז"ב:** וגם כל מילתא דאמר רחמנא ל"ת אי עביד לא מהני. וי"ל דקשיא לי' לרבינא על הא דמייתי קרא דלא תאפה דמצד זה ליכא עיכובא אבל מקרא דלא תקטירו שפיר מוכח עיכוב ולפ"ז י"ל דלרבינא נמי קרא דמצה תהי' אתי למעט חלוט אבל לר"ח אכתי אין לנו קרא לחלוט כיון די"ל דלמעט שיאור אתי:

שם מנין וכו' נלמדנה מפסח. לכאורה אי הוי ילפינן מפסח הי' צריך שימור לשם מנחה כמו התם לשם מצה. אבל מהאי קרא דכתיב במנחה עצמה מצה תהי' אין מזה הוכחה דצריך שימור לשם מנחה וצ"ע באמת לדינא בנשמר לשם מצות מצוה אי יוצא בה ידי מנחה **במנחת מאפה דא"צ מתן שמן בכלי לדעת הרמב"ם כמ"ש הלח"מ והמל"מ (פי"ג מה' מעה"ק) ואליבא דרבי (לקמן ע"ה.) דחלות בוללן אחר אפי'. אבל לרבנן דבוללן סולת א"כ הוי מצה עשירה ואינה ראוי' למצת מצוה בפסח. אך י"ל לדעת מהר"ל והב"ח (או"ח סי' תע"א) דבדיעבד יוצאין גם במצ' עשיר' ולמ"ש התו' (לקמן צ"ו.) דלישת ואפיית מנחות בפנים. צ"ל דה"נ נעשית בפנים כמ"ש התוס' (לקמן פ':) דשרי להכניס חולין בעזרה היכי דלא הוי כעין עבודה:** כדאמרינן בפסחים (ל"ח:) גבי לחמי תודה שנשמרו לשם תודה דפסולי למצוה דפסח עיי"ש:

בתוס' ד"ה אלא ותימא כו' ושמא יש שום יתור כו' וגם ע"ז יש לתמוה דאי איכא יתור א"כ מנ"ל דגם ר"י דמתיר נוקשה בפסח דלית לי' האי יתורא במנחות וצ"ל בדוחק דכמו דלא מסתבר לר"י למידרש כל מחמצת לענין נוקשה בפסח כן גם במנחה לא דריש האי יתורא להכי וכ"ז דוחק. ולענ"ד נראה דשיטת הגמ' היא דכיון דלקי עלה ודאי חמץ היא. פי' שיש בעיסה חלק חמץ ומ"מ כיון דלאו כולה חמיצה הוי כתערובת חמץ ולהכי לית בה כרת א"כ עכ"פ יש בו תערובת חמץ ולקמן מרבינן עירובו מכל שאור לאיסור הקטרה י"ל דה"ה באיסור דלא תאפה חמץ] ולכן לר"מ גם במנחות אסור אבל ר"י ס"ל דלא הוי אפי' תערובת חמץ כנ"ל:

לבאר דברי התוס' נראה דודאי פלוגתא דר"מ ור"י בשיעור אינו מצד נוקשה. דנוקשה שייך גם בחמץ גמור שנתקלקל אח"כ כגון תכשיטי נשים. רק עיקר פלוגתייהו אי שיאור זה הוי חמץ או לא הגיע עדיין לשיעור חימוץ. ולר"מ דלקי עלי' מוכח ממילא ג"כ דנוקשה בלאו. אבל ר"י דס"ל לאו חמץ הוא אין טעמו משום נוקשה רק דעדיין לא בא לשיעור חימוץ **כן כתב באהעו"ז או"ח (סי' תמ"ב). וכ"מ מדברי התוס' ריש פסחים שכ' דאפי' לר"י דחמץ אח"ז בלאו. בנוקשה דליכא אלא חד קרא מוד' דשרי אחה"פ. משמע דבתוך הפסח גם לר"י נוקשה בלאו. וע"כ צ"ל דהא דפוטר ר"י בשיאור טעמא אחרינא הוא כנ"ל. אבל לקמן (נ"ד.) כתבו התוס' דמשיאור דר"י נשמע דלית לי' נוקשה גם במי פירות. וחד טעמא הוא: וכן הוכיח הפנ"י בפסחים (מ"ג.) מדברי הפוס'. והניח דברי התוס' בצ"ע ע"ש** וא"כ מה דאמרו מדלקי עלי' חמץ הוא זה ודאי אמת. רק בתוס' הוקשה להם דנהי דהוי חמץ מ"מ נוקשה הוא. ומנ"ל להגמ' דנוקשה אסור במנחה כיון דבפסח צריך קרא. וע"ז כ' דהי' להם שום דרשא ובמ"א נתקשיתי בדבריהם ולק"מ. ואדרבא נראה לתרץ עוד דדוקא לענין פסח לאכילה צריך קרא לרבות נוקשה כיון דאינו ראוי לאכילה בטוב. אבל באיסור חימוץ למנחה לא תליא באכילה וא"צ קרא לרבות נוקשה כלל כנ"ל:

תוכן העניינים

שפת אמת על מנחות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה