שפת אמת על כריתות· רבי יהודה אריה ליב אלתר
פרק ששי · דף כח.
בגמ' רש"א הוא עצמו יקרב עולה ש"מ בע"ח אין נדחין. ק"ק מנ"ל דילמא שאני הכא דהולד לא נדחה מעולם. בפרט אי בהויתן הם קדושין וכשנולד מיד ראוי. ורש"י פי' טעם הת"ק דבא מקדושה דחוי'. ואפשר ר"ש לא ס"ל האי סברא. מיהו האמת אמרו בגמ' כיון דמסיק דר"ש בעלמא נמי ס"ל דאין בע"ח נדחין:
שם אר"ח אין הקינין מתפרשין אלא בלקיחת בעלים כו'. יש לעיין אי יש לו תורין שלו בשובך ואמר זה לחטאת אי גם בזה לא מהני קדושת השם. או דהקדש זה הוי כבשעת לקיחה. ור"ח ממעט דוקא כשלקחן סתם ואח"כ אמר זה לחטאת כיון דהקדש ראשון חל בסתם. אבל אי מתחילת ההקדש אמר לחטאת שפיר חל. וזה מסתבר יותר. וכ"מ מלשון הילקוט פרשת ויקרא גבי קרבן עולה ויורד שיפרישם הבעלים כו' ע"ש):
שם במשנה כבשים קודמין לעזים בכל מקום יכול מפני שהם מובחרים כו'. לכאורה היה נראה הפי' יכול שהם מובחרים להמצוה דהתורה חשבה הכבשים טפי לקרבן. אבל בגמ' דאמרו דיששכר איש ברקאי לא ידע המשנה משמע דהבינו יכול שהם מובחרים בטעם. ונראה טעם הגמ' דמוכח כן בסיפא דמתניתין דקאמר האב קודם לאם יכול שכיבוד אב קודם כו' ת"ל כו' אבל אמרו חכמים כו'. ולכאורה אין מובן א"כ באמת אב קודם לאם מפני שגם היא מוזהרת בכבודו, ואע"ג דנ"מ בגרושה מ"מ קשה הלשון יכול מפני שכיבוד אב קודם כו'. לכן נראה הפי' דמצד השותפות שיש לשניהם בהבן קאמר יכול דכיבוד אב קודם דכח האב עדיף בחיות הבן טפי מהאם. קמ"ל דצד וכח שניהם שוין בו. רק מפני דגם אמו מוזהרה בכיבוד האב לכן קודם מן הדין. אבל מצד מצות כיבוד שניהם שוין. והשתא דומיא דהכא הוא ברישא דמתני' דיכול שהן מובחרין מצד עצמותן שהם טובים קמ"ל דשניהם שוין. כנ"ל קצת ליישב טעם הגמ'. אבל האי יששכר י"ל דידע המשנה והבין הפי' שכתבתי. והגמ' דקאמר דלא ידע המשנה פי' דלא הבין פי' המשנה. מיהו מאי דמסיק רבינא דאפי' מקרא לא קרי קשה. ע"כ נראה עיקר הראי' מדבאמת לדינא שניהם שוין ע"כ גם בטעמן שוין. דאי הוי חד מינייהו מובחר היה ממילא מצוה להביא מן המובחר. והשתא א"ש הכל אפילו אי נפרש פי' המשנה מובחרים מצד בחירת התורה. מ"מ שפיר השיגו על יששכר כנ"ל:
סוף הספר