אור ברסלב
שפת אמת על כריתות פרק ששי › דף כז:

שפת אמת על כריתות· רבי יהודה אריה ליב אלתר

פרק ששי · דף כז:

דף כז.

במשנה מביאין מכשבה ושעירה תורין כו'. פרש"י והמותר חולין. וצ"ע הטעם. ואולי הבין רש"י דלא הקדיש המעות רק הזמינו לכך ולשון מהקדש כשבה לא משמע כך. וגם ע"ז לא היה צריך לרבות מקרא. וגם בגמ' דאמרינן דהוי ס"ד כיון דלאו מיני' הוא כו' הדין מעות יפלו לנדבה. משמע דהשתא נמי דיכול לשנות מ"מ המותר הוי נדבה. וראיתי בתוי"ט שכתב ע"ז דע"כ המותר חולין דאל"כ מה נ"מ. ואיני מבין כוונתו דהא הוי ס"ד דא"י לשנות וצריך לקנות תורין במעות אחר קמ"ל דיכול לקנות מזה אבל המותר הוי נדבה. ותו דמי לא עסקינן שעדיין לא כינס כל מעות כשבה רק שמקבץ דינר דינר ומקדישו לקנות ממנו כשבה וכשקיבץ כדי תורין רשאי לקנות מזה תורין וליכא מותר כלל. אבל היכא דאיכא מותר אפשר דמותרו נדבה. תו הביא התוס' יו"ט בשם הרמב"ם (פ"ה מפסולי מוקדשין) שכתב שמחלל המעות על תורין וב"י ע"ש. פי' משום דחילול מהני אפי' על ש"פ. ומ"מ צ"ע מנ"ל להרמב"ם זה. והכ"מ שם כתב משום דסותר דין זה דהכא מהא דאיתא בשקלים (פ"ב) מותר חטאת נדבה. לכן מחלק הרמב"ם בין חטאת קבוע לעולה ויורד ע"ש. ואיני מבין מה הוכחה איכא הכא דאין המותר נדבה כמו שכתבתי. ושוב הראו לי בפי' הר' גרשון שפי' ג"כ דהמותר נדבה. וצ"ע:

תוכן העניינים

שפת אמת על כריתות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה