שפת אמת על כריתות· רבי יהודה אריה ליב אלתר
פרק ששי · דף כה.
בגמ' תצא ותרעה בעדר כו' והא איתסרא לה מחיים. יש לתמוה טובא דלא עדיף איסור זה דהורדה לנחל איתן טפי מהקדש דאשם ומ"מ בנודע קודם שחיטה תצא ותרעה בעדר. ותוס' כתבו דמקשה לרבנן דפליגי אדר"מ בא"ת]. ואכתי תמוה דטעמא דרבנן באשם דגמר ומקדיש לפי שלבו נוקפו. וטעם זה לא שייך הכא כלל דלית בי' קדושת בעלים כלל רק גזה"כ דהורדה לנחל אוסרת וכיון דנודע ההורג הוי למפרע היתר. ואדרבא איפכא קשיא לי' לרבא דלא נאסרת רק בשעת עריפה ומקודם לא הוי רק הכנה להתערף מאי קמ"ל בנודע עד שלא נערפה תצא ותרעה בעדר הלא גם בלא נודע יכולין לעשות בה כל צורך ואטו ע"י הזמנה נאסרה כדאיתא בסנהדרין (מ"ז:) דס"ל לרבא הזמנה לאו מילתא]. וכמו כן באשם אם לא יקדישנה לאשם רק יקנה בהמה להכין לצורך האשם ונודע לו קודם ההקדש מימרא בעי דתרעה בעדר וצע"ג: