אור ברסלב
שפת אמת על כריתות פרק ששי › דף כד:

שפת אמת על כריתות· רבי יהודה אריה ליב אלתר

פרק ששי · דף כד:

דף כד.

בגמ' אלמא חולין שנשחטו בעזרה בשרפה כו'. פי' תוס' הסוגיא רק אליבא דר"מ. וזה דוחק. גם מ"ש תוס' דמודה ר"מ דבשעת שחיטה גמר ומקדיש לא משמע הכי. ולולא לעד"נ להיפוך דאפי' לרבנן דכיון דלבו נוקפו גמר ומקדיש היינו שאם יהי' נודע לו קודם שחיטה שלא חטא יהי' הקדש עכ"פ ויביא בדמיו עולה. אבל כשיתודע אחר שחיטה דלא יהי' לו תקנה כלל למה יקדישנה ולהכי גם לרבנן בנודע אחר שחיטה הו"ל חולין בעזרה. רק התרצן מחדש דגם כה"ג לחכמים גמר ומקדיש. ובהכי מיושב הגירסא שלפנינו בגמ' בתירוצא דרב אשי רישא דקתני באשם תלוי כו'. וכפרש"י ורע"ב במשנה משום דמחזי כזבח פסול. והתוי"ט תמה עליהם. וכן פרש"י במנחות (ק"ב:) ובתמורה (ל"ד.) דהוי חולין שנב"ע] אכן למ"ש א"ש דרב אשי חולק על סברת רבה וס"ל דגם לרבנן כשנודע אחר שחיטה הוי חולין. ולכן הטעם רק משום דמחזי כזבח פסול כנ"ל:

שם בגמ' נזרק הדם הבשר יאכל אמאי והא הויא לי' ידיעה כו' בשעת סליחה כו'. יש לעיין אי מקטירין גם האמורים דהקטרה היא ג"כ קצת כפרה וכפרה לא שייך אחר הידיעה ומדלא תני רבותא טפי יקטיר האמורים אפשר דאין מקטירין. ומ"מ הבשר יאכל כמו נטמאו האמורים או שנאבדו מיהו אכילת הבשר לכהנים אע"ג דג"כ כהנים אוכלין ובעלים מתכפרים. מ"מ אפי' כה"ג דליכא כפרה למה יהי' נאסר באכילה כיון דדם התיר הבשר לכהנים. אבל הקטרה כשאין בו כפרה לא מצינו וצ"ע בזה:

שם בגמ' עומד לזרוק כזרוק. צ"ע בטעם זה דמ"מ וודאי אם נשפך הדם אין לו סליחה ע"י שהי' עומד לזרוק. א"כ אכתי בשעת סליחה הו"ל ידיעה ואינו מכפר:

שם כלי שרת מקדשין הפסול ליקרב. פי' א"כ עומד עכ"פ לזרוק וממילא עומד לזרוק כזרוק ולהכי הוי כנודע אחר זריקה דהבשר נאכל. אבל אם לא יסבור עומד לזרוק כזרוק נהי דוודאי הדם יזרוק משום דעלה לא ירד. אבל הבשר אינו נאכל דגם האברים אין מקטירין דרק מה שעלה לא ירד אבל כפרה ליכא כלל בזריקה כזו שהיא פסול רק מכח עלה לא ירד. ולהכי צריכין נמי לטעמא דעומד לזרוק כזרוק וכ"מ ברמב"ם בפיהמ"ש וברע"ב. אכן במנחות (ק"ב:) משמע דלריב"ח לא ס"ל לרי"ו דכזרוק דמי. וכ"מ שם ברש"י] ותוס' ד"ה קסבר כו' שכתבו ליישב לחכמים אפי' יסברו דכלי שרת מקדשין פסולין היינו מה דאמרו ישפך הדם. אבל במה דאין הבשר נאכל ל"ק בלא"ה כמ"ש. ולהכי א"ש שיטת הרמב"ם שכ' (בפ"ג מפסולי מוקדשין) דדם פסול שנתקבל בכלי שרת מתקדש ליקרב. ובדין דהכא כתב דדוקא נזרק הדם ואח"כ נודע הבשר יאכל משמע דאפי' נתקבל בכלי אין הבשר נאכל. ונתקשה בזה בלח"מ שם. ולק"מ דנהי דס"ל דמתקדש אבל עומד לזרוק כזרוק לית להו. ולהכי לא הביא הדין בנודע אחר שנתקבל דוודאי הדם יזרק שכבר כ' זה דכלי שרת מקדשין. אבל הבשר אינו נאכל. וזה ברור. ושוב ראיתי בבה"ז דנחית לתירוץ זה וכ' שהוא דוחק. ואיני רואה בזה שום דוחק:

תוכן העניינים

שפת אמת על כריתות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה