אור ברסלב
שפת אמת על כריתות פרק ראשון › דף ז:

שפת אמת על כריתות· רבי יהודה אריה ליב אלתר

פרק ראשון · דף ז:

דף ז.

במשנה המפלת שליא כו'. דאין שליא בלא ולד מיהו הא דלא מספקינן שלא הי' בו צורת אדם. צ"ל דרוב נפלים יש בהם צורת אדם. ולכן צ"ע מ"ש רש"י בא"י מה הפילה שמא לא הי' צורת אדם. ובנדה כ' רש"י עצמו דשמא רוח הי' ולא ולד:

בגמ' מאי עבדין מייתין תרוייהו חד קרבן וודאי וחטאת עוף ספק. משמע כפרש"י דלר"י קאי דמייתי כל א' עולה ובחטאת מתנין. וצ"ע למה יפסידו כל א' עולה הלא בשניהם יכולין להתנות בעולה וחטאת:

שם בגמ' ומי אית לי' לר"י תנאי והתנן כו'. יש להבין לס"ד דגמ' מ"ט דר"י בחטאת דאין שניהם מביאים. ונראה דגם בס"ד ס"ל הטעם דכ' או הודע אליו רק דס"ל דכל חטאת דין אחד להם דגם בחטאת זה דיולדת אין מביאין ב'. אך לפ"ז קשה דלעולם לא יביא חטאת עוף על הספק לר"י כיון דבעי ידיעה בכל חטאת אפי' ביולדת וא"כ קושית הגמ' הוי על כל דברי ר"י דמתניתין דאמר אימתי כו' דלר"י איפכא ס"ל דבכל גווני אין מביאין על הספק. ולשון הגמ' ומי אית לי' לר"י תנאי לאו דוקא. וצ"ע בזה:

שם בגמ' מודה ר"י במחוסר כפרה כו'. והנה לכאורה הי' נראה דהלכה כר"י. וגם אפשר דת"ק לא פליג ור"י מפרש דברי ת"ק. אבל הרמב"ם במשניות כ' ואינה הלכה. וגם בחבורו (פ"א מה' מחו"כ) לא הביא כלל דברי ר"י דמתניתין. א"כ ס"ל דת"ק פליג דלא מהני תנאי בב' נשים יולדות. וצע"ג בטעמו של דבר:

במשנה אע"פ שאין ראוי לקרבן יחיד ראוי לקרבן צבור. אין מובן הענין מה בכך מ"מ אינו ראוי לקרבן היולדת. ואפשר הכוונה כיון דיום קרבן הוא לכן אם שגג הכהן והביא קרבנה בשבת עלה לה וכמ"ש התוס' בחולין (מ') דשבת לא הוי מחוסר זמן ע"ש] משא"כ בלילה דאפי' דיעבד פסול הקרבן:

תוכן העניינים

שפת אמת על כריתות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה