שפת אמת על כריתות· רבי יהודה אריה ליב אלתר
פרק ראשון · דף ד:
בגמ' ר"י סבר למדין לאו מכרת וחכמים ס"ל אין למדין לאו מכרת. צ"ע להבין הסברא בשלמא לעיל לענין למעט חלב חי' שפיר י"ל דנהי דבענינא דקדשים כתי' כרת אין למדין הלאו דשמא רק כרת מיעט חלב חי' דאינו בקדשים. אבל לאו יש גם בחי' אבל הכא דבא לרבות חלב קדשים א"כ כיון דכרת דחלב בענינא דקדשים כתי' מכ"ש דלאו נמי איכא וצע"ג. ותו קשה לי בדר' ישמעאל ג"כ דהא האי כל חלב דמוקמינן בחולין הוא בענינא דקדשים. דהא עלה אמר ר"י לעיל דאי נמי לא הוי כתי' שור כשב ועז הוי ממעטין חלב חי' כיון דבענינא דקדשים כתיב. והשתא אי לא הוי כתוב קרא מיותר לחלב קדשים. הו"א האי כל חלב שור כו' בקדשים הוא דלמד מענינו והוי ממעטין חלב חולין כמו חלב חי'. ולהכי צריך קרא אחרינא בקדשים להוכיח דהאי כל חלב שור בחולין הוא וא"כ לא מיותר קרא לתרי לאוי וצ"ע:
שם בגמ' סד"א הואיל ואמעיט מטומאה. רש"י גורס ממעילה. וכן מסתבר טפי. ובזה מיושב נמי מה דקשה בהא דמקשה ואלא חכמים הקישא ל"ל ולפרוך טפי גם למסקנא דאיצטרך היקשא לד"א מ"מ הא אין היקש למחצה ולמה לא נרבי דם לזרות. אבל לפרש"י א"ש כיון דאמעוט ממעילה משמע ודאי דגם לאו לית בי'. ונ"ל עוד דר"י וחכמים בהא פליגי דאיכא ג' דרשות למעט דם ממעילה ומטומאה ומנותר מהוא ולכפר ולכם ע"ש בחולין (דף קי"ז.). וא"כ י"ל דלחכמים אמעוט מעילה מלכם שלכם יהא א"כ משמע ודאי אפי' לכתחילה. ולכך מקשה רק היקשא מה דרשי בי' כנ"ל:
שם בגמ' אמר רבינא הילכך כו' פי' אי הוי ילפינן רק מוזה לכם הטמא לא הי' נחש בכלל. וק"ק למה נדחק הגמ' מקודם ליישב דס"ד רק לטומאה. למה לא תי' כפשוטו דצריך היקשא לנחש: