שפת אמת על כריתות· רבי יהודה אריה ליב אלתר
פרק ראשון · דף ג:
בגמ' דע"כ לא בעי רבא מר"נ כו'. צ"ע א"כ תפשוט מהכא דאינו חייב רק אחת. דאל"כ איכא בע"ז ו' חטאות. ועי' בשטמ"ק דגריס תפשוט דבעי רבא מר"נ]: שם בגמ' בתינוק שנשבה כו'. מפרש"י משמע דלמדו שם דעבודה רק לשמים או לכוכבים ושאר ע"ז אסור כל העבודות. ונראה דכמו כן הו"ל לגמ' לתרץ בסבור דשיתוף ע"ז מותר. או כמו דב"ח ומחובר אין נאסרין סבור דמשתחוה פטור:
שם בגמ' דהא פלוגתא דר"י ור"ל. צ"ע מה נ"מ מפלוגתא זו דהא לר"ל פטור לגמרי בידעוני. ולהרמב"ם דיש ידעוני במעשה (כמ"ש בלח"מ פ"ו מה' ע"ז] א"ש דלר"י חייב אחת ולר"ל באוב וידעוני במעשה חייב שתים. מיהו קשה על הרמב"ם דחושב מ"ג כריתות ואוב וידעוני במעשה בכלל מ"ג וכ' דחייב מ"ג חטאות. והלא לר"י אינו כן. וכ"ה ג"כ במל"מ (פ"ד משגגות) ע"ש. וק"ק על הרמב"ם א"כ למה נדחק הגמ' ליישב לר"י דמתני' מני ר"ע הוא בלא"ה י"ל דמיירי בידעוני במעשה:
שם בגמ' עולא אמר כו'. לכאורה י"ל דהלכה כעולא ורבא. והרמב"ם השמיט זה. וצ"ע דאפי' אי נימא דסתם גמ' מעיקרא דלא כעולא מ"מ י"ל דלדינא אמת דברי עולא דחובר כהאי חייב כרת. וצ"ע בזה: