שפת אמת על כריתות· רבי יהודה אריה ליב אלתר
פרק חמישי · דף כב:
בגמ' אמר רבא מדברי שניהם נלמד אשם ודאי לא בעי ידיעה בתחלה. הרמב"ם פוסק (בפ"ט משגגות) דאשם צריך ידיעה בתחילה. וכתב הכ"מ משום דבפ' כלל גדול איתא למ"ד אשם לא בעי ידיעה ופרש"י דר"ט ור"ע פליגי בהכי א"כ הלכה כר"ע מחבירו ע"ש. ודבריו תמוהים דתלה עצמו באילן גדול בדברי רש"י הנ"ל. שהתוס' שם תמה עליהם דהלא מפורש במשנה דהכא דמודה ר"ע במעילה מועטת. וגם רבא אמר בהדיא מדברי שניהם נלמד כו'. ולפע"ד גם רש"י ז"ל לא נתכוין להכי כמו שהבינו התוס'. רק רש"י מייתי הך פלוגתא דר"ע ור"ט להוכיח עכ"פ מדברי ר"ט דלא בעי ידיעה. ומאן דבעי ידיעה לא מבאר רש"י כלל ע"ש היטב ותראה שכנים דברי. אבל יסוד דברי הרמב"ם נראה דהם מדברי ר' יוסי לקמן דאין שנים מביאים אשם א'. וכ"כ הבעה"מ והרמב"ן בחי' שם בשבת. וגם המהרש"ל הביא כן בשם י"מ והשיג עליהם ע"ש. ובמ"ש כאן דבריהם א"ש]. והנה לעיל (ז':) אמרינן בגמ' דמודה ר"י ביולדות דדוקא מה שבא על חטא אין שנים מביאים משום דכ' או הודע ע"ש. והשתא קשה הא ר"י גם באשם קאמר דאין מביאין בשותפות. ובע"כ צ"ל דר"י מדמה אשם לחטאת דגם אשם בעי ידיעה. ואפשר הטעם דכתיב כחטאת כאשם וילפינן בהקישא דבעי ידיעה. להכי פוסק הרמב"ם כר' יוסי כנ"ל. ומ"מ לדינא צ"ע דלכאורה מדברי רבא הכא משמע דבא לפסוק הלכה כן כיון דמדברי שניהם נלמד דלא בעי ידיעה וצ"ע:
שם במשנה דברי ר"ע רש"א שניהם מביאים אשם אחד. לכאורה נראה דמודה ר"ע לר"ש במעילה מועטת רק במרובה סגי בב' אשמות. אך לשון חתיכה לא משמע מעילה מרובה. ולכן נראה דר"ש מדינא מחייב להביא אשם א' כיון דס"ל דאשם תלוי ליכא והא אחד מהם בודאי חטא לכן צריכין להביא אשם ודאי. ולר"ע דמה"ת איכא אשם תלוי קאמר עיקר הדין ובודאי אם רוצין להתנות ביניהם ולהביא אשם ודאי יכולין אבל אין מחויבים בזה. ונ"מ ג"כ במרובה. אבל לר"ש מחויבים להביא ביחד כנ"ל. אבל אין לומר דר"ע כר"י ס"ל דאין מביאין אשם ביחד דהא אמר רבא לעיל מדברי שניהם נלמד דל"ב ידיעה. וטעמא דר"י הוא. משום דבעי ידיעה בתחילה כמ"ש לעיל]: