אור ברסלב
שפת אמת על כריתות פרק חמישי › דף כב.

שפת אמת על כריתות· רבי יהודה אריה ליב אלתר

פרק חמישי · דף כב.

דף כא:

בגמ' ל"ש אלא בעוף שאין בדמו כזית. וקשה מאי קמ"ל דוודאי אם אין בו כזית פטור כמו בכל איסורים שבתורה. ואפשר דקמ"ל בקבלה דבעוף לעולם אין בדמו כזית ונ"מ אם לא ראה כמה הי' בהדם. ולשיטת הרמב"ם (פ"ו מה' מ"א) א"ש טפי דהוא פי' דדם הכנוס בלב מעצמותו חייבין עליו כרת דהוא דם הנפש. והבא מעלמא הוא מן האברים ואין חייבין עליו דלא כפי' רש"י להיפוך ע"ש. וא"כ הדם שבלב מעורב בו ב' הדמים וקמ"ל בקבלה דדם שכנוס בעצמותו בלב אין בו כזית ואפילו נמצא בו כמה זיתים זה מן האברים כנ"ל:

שם בגמ' תנא דבי ר"י ודם חללים ישתה פרט לדם קילוח שאינו מכשיר. לר"ל צ"ע ליישב א"כ איזה דם מכשיר כיון דכל הדם שאחר קילוח נמי דם הנפש הוא. ורחוק לומר שיש עוד דם חמישי אחר דם השותת אחר הקילוח. ונראה דודאי תנא דבי ר"י ס"ל כהאי תנא דדם הנפש הוא דם קילוח בלבד כיון דר"ל מודה דתנאי נינהו. ולפ"ז לר"ל לית לי' האי דרשא כלל ודם הנפש נמי מכשיר. ובאמת צ"ע בפירוש ודם חללים ישתה לפרש על אחר יציאת הנפש דמשמעותא דקרא קאי על גוף המיתה וצ"ע ובחי' הר"ן בחולין שם פי' כן דהדם שנעשה בו חלל מכשיר ותנא דבר"י ס"ל כר"ל דגם אחר קילוח איכא דם הנפש ולהכי דם קילוח אינו מכשיר דלא נעשה בו חלל]. ולפרש"י בחולין שהביאו תוס' א"ש זה. אבל הוא נגד כל הסוגיא דכאן כמ"ש התוס' שם וכאן:

שם בגמ' דם שהנפש יצאה בו מכפר. לכאורה לפ"ז גם השותת קודם הקילוח אינו מכפר. וא"כ אין לקבל הדם מיד אחר השחיטה עד שמקלח. ובאמת מבואר בזבחים (כ"ה:) דצריך ליתן הוורידין תוך אויר הכלי ע"ש. ולכן נראה דדוקא בהקזה יש דם קודם הקילוח אבל בשחיטה תיכף יוצא דם הנפש. ודוקא דם התמצית לאחר הקילוח ממעט הכא. מיהו גם בדם התמצית א"י השיעור כיון דמצוה לקבל כל הדם מאיזהו זמן מתחיל דם התמצית. ולשון הרמב"ם (פ"ד מהלכות מעה"ק) סתם שמקבל כל הדם. ולכן אפשר דרק דם התמצית בלבד אינו מכפר אבל כשמקבלין כל דם הנפש אפי' יש בו ג"כ מדם התמצית לית לן בה. והא דאיתא בזבחים פרק התערובות (ע"ח.) נתערב בדם התמצית ישפך לאמה. היינו כשנתקבל דם התמצית בפ"ע ונתערב ממנו בדם הנפש [ואפי' לא נתקבל דם התמצית והי' בפ"ע ואח"כ נתערב בדם הנפש ג"כ פסול כדמשמע בפסחים (ס"ה.) ע"ש]. אבל כשמקבל הכל ביחד כשר. וצ"ע בזה:

שם במשנה אר"ט מה לזה מביא ב' אשמות כו'. לכאורה היה נראה דר"ט רק עצה טובה קמ"ל וא"כ מיירי נמי במעילה מועטת. אך לשון המשנה הא מודה ר"ע לר"ט במעילה מועטת משמע דר"ט עצמו אפי' במרובה קאמר. והיה נראה לפרש דר"ט בעצמו פליג על ר"ע וס"ל דבמעילה ליכא אשם תלוי ולפ"ז י"ל דמחויב גם במעילה מרובה לעשות כן כדי להגן עליו מן היסורין ויש לו עצה להביא ולהתנות רק לדבריו דר"ע דיש לו עצה באשם תלוי קאמר ג"כ מה לזה והיינו במועטת ובהא מודה לי' ר"ע. אכן בתוס' בשבת (ע"א) נראה שהבינו דאפי' בשיטת ר"ע דיש אשם תלוי מ"מ ס"ל לר"ט דמחויב להביא אשם ודאי אפי' במרובה ע"ש. וצ"ע ש הטעם למה נחייבו מספק לשלם כיון דאית לי' כפרה מה"ת באשם תלוי:

תוכן העניינים

שפת אמת על כריתות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה