שפת אמת על זבחים· רבי יהודה אריה ליב אלתר
פרק שנים עשר · דף קד:
במשנה עד שיוצת האור ברובן. א"י הכונה אם הפי' שאינו טמא רק השורף הרוב ואם התחיל לשרוף אע"פ, שלבסוף נשרף הכל על ידו יהי' טהור **לכאורה לפמ"ש התוס' בסנהדרין (ע"ז.) דלכל מילי אמרי' אשו משום חיציו ה"נ המתחיל כאלו שרפו כולו. אך י"ל דגבי טומאה שאני דבעי נגיעה ממש ובזריקת חץ על הטומאה לא נטמא ה"נ בעי' שורף ממש. ועי' בריטב"א יומא (ס"ח:) דאפי' המסדר האברים על המערכה טהור רק המהפך באברים בשעת שריפה:** או הפי' שאינו טמא עד שנשרף הרוב ואז טמא מי ששרפו אפי' התחיל רק לשרוף כיון שנגמר אח"כ הרוב על ידו:
שם בגמ' ר"י אמר מקום יש בהר הבית ובירה שמו. וקשה דהא בנפסל קודם זריקה לכ"ע נשרף בעזרה. ודוחק לומר דמתני' לא מיירי רק בנפסל אח"כ דסתמא קתני. והי' נלע"ד דלר"י הי' זה המקום בהר הבית והי' ג"כ פתוח לקודש והנשרפין בעזרה נשרפין בסוף המקום שנכנס לעזרה. והנשרפין בהר הבית נשרפין בכל הבירה ולפי שרובה מבחוץ אמר מקום הי' בהר הבית. אכן ראיתי שהרמב"ם (בפ"ז מה' מעה"ק) כתב יש נשרפין בעזרה ויש שנשרפין במקום שהי' בהר הבית ובירה שמו ע"ש וצ"ע והרע"ב סותם כר"ל וא"י למה. בריש פ"ג דפרה הביא גם דר"י. ועי' תוי"ט פ"ז דפסחים]: