אור ברסלב
שפת אמת על זבחים פרק שנים עשר › דף קג.

שפת אמת על זבחים· רבי יהודה אריה ליב אלתר

פרק שנים עשר · דף קג.

דף קב:

במשנה כל שלא זכה מזבח בבשרה לא זכו כהנים בעורה. יש לעיין בקדשים קלים דעורה לבעלים ונפסל דלכאורה ג"כ לא זכו הבעלים בעורה [וכ"פ הרמב"ם (פי"ט מה' פסוהמ"ק) ע"ש] ולמה השמיט התנא דין זה ונקט לא זכו כהנים. וי"ל לפי דברי רבי לקמן בברייתא דמי שזוכה בבשר זוכה בעורה. רק בעולה צריך קרא דהוי לכהן. א"כ בנפסל דלא זכו הבעלים בבשר אין להם בעור רק בעולה דקמ"ל קרא דאע"פ שאין לכהן בבשר יש לו העור הו"א אפי' נפסל יש לו עור קמ"ל עולת איש שעלתה לאיש. אבל בקדשים קלים לבעלים פשיטא דבאין להם בשר אין להם עור כנ"ל:

שם בגמ' במקדיש נכסיו וכר' יהושע. הרמב"ם מביא דין זה במקדיש נכסיו והי' בהם זכרים דהם עצמן קרבין עולות דאין העור לכהן. ותמוה דהוא בעצמו פוסק (פ"ה מה' ערכין) כר"א דכולן ימכרו וכן תמה עליו בלח"מ (פ"ה מה' מעה"ק). ונראה ליישב ע"פ חד לישנא בתמורה (ל"א:) דמודה ר"א באין בעדרו רק זכרים ע"ש. דמשמע אפי' הי' שאר נכסים רק דבע"ח לית לי' רק זכרים מודה ר"י דעולות הם עצמם נקרבים ע"ש ובהכי מיירי הרמב"ם כאן כנ"ל:

שם בגמ' בגר שמת ואין לו יורשים. ויש לעיין למי ינתן העור. והי' נראה דהיא להקדש או דהוא הפקר וכל א' יוכל לזכות בו (לדעת התוס' (ב"ב ע"ט) דאין חצר להקדש]. ומצאתי בפי' הראב"ד לתו"כ שכתב דמן דמי העור לוקחין נסכים וצורכי העולה. וא"י מנין לו וגם אי הפריש הגר גם הנסכים וכל צורכי' מה יהי' עם העור. והנה הרמב"ם השמיט זה הדין. ונראה שהבין דמאן דממעט עולת הקדש לא ממעט עולת גר. אך באמת יכולין שניהם למעט דמ"מ לאו עולת איש הוא וכן הגירסא בתו"כ ריב"י אף עולת גר ופי' בק"א דתרתי ש"מ]. מיהו הלשון משמע דר"י פליג ע"ז. ולמ"ש בס' בה"ז דהך דתו"כ דמרבה גרים היינו גר שמת א"ש וכ"כ הראב"ד בפי' לתו"כ. אבל פשט הלשון לא משמע כן. וגם מהיכן אתרבי כיון דלאו עולת איש הוא ולכן מוחק רש"י גרים. וגם הר"ש בפי' התו"כ כ' דגרים אגב נשים ועבדים נקטו. והא דפשיטא לגמ' דישראל שמת מיקרי עולת איש צ"ל כיון דהיורשין מתכפרין בו מקצת כפרה כדלעיל ריש מכילתין מיקרי עולת איש:

ברש"י ד"ה לנדבת יחיד כו' ושוחטה כו'. משמע מלשונו דבעל הקרבן זוכה לשחוט קרבנו כמו דאמרי' התם בכהן דעבודתו שלו ה"ה בזר לענין השחיטה וכן הי' נראה מסברא כיון דכשר בזר א"כ מצוה בו יותר מבשלוחו וכן משמע בפסחים (ז':) וברש"י שם] וכן משמע פשט המשנה סו"פ תמיד נשחט. שחט ישראל כו'. מיהו שם בגמ' לא משמע הכי ע"ש:

בתוס' ד"ה לא מיבעיא תימא כו'. ויש ליישב דלמ"ד מדאורייתא תפיס משכחת לה דאקדשי' לבדק הבית חוץ מעורה. דמ"מ כיון דגוף העולה של הקדש שוב אין העור לכהן ולמ"ד מדרבנן מיירי דהקדישה עם העור:

תוכן העניינים

שפת אמת על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה