שפת אמת על זבחים· רבי יהודה אריה ליב אלתר
פרק שנים עשר · דף קא.
בגמ' שמא לא שמעת אלא בקדשי שעה אבל קדשי דורות ק"ו ממעשר הקל. לכאורה משמעות הגמ' דמרע"ה סבור ללמוד דגם לדורות אונן מותר בקדשים וזה שאמר שמעתי ושכחתי ששמע כבר דבמעשר אסור ושכח ללמוד משם ק"ו. אבל באמת דוחק לומר הכי דא"כ למה הוצרך הקב"ה לומר באנינות תאכלוהו כיון דבכ"מ אונן מותר בקדשים. וגם למה הוצרך הגמ' לכך דיותר נראה דפלוגתא דמרע"ה ואהרן הי' אם הותר באותו יום כל הקדשים ואהרן השיב נהי דהותר בקדשי שעה אבל קדשי דורות לא הותר אפי' היום אבל לדורות גם מרע"ה סבור דאסור. לכן נראה עיקר דכן כוונת הגמ' ג"כ והא דסיים ק"ו ממעשר הקל דרך אגב משמיענו הגמ' עיקר טעמא דאונן אסור דנלמד ממעשר. אבל פלוגתייהו הי' רק בהיתר אותו יום אי הי' גם על קדשי דורות כנ"ל. מיהו לשון שמעתי ושכחתי קשה קצת. וי"ל הפי' דשמע כבר שיש לחלק בהיתר דשעה בין קדשי אותו שעה לקדשי דורות כסברת אהרן:
ברש"י ד"ה א"ל אהרן כו' והלא עלי הטלת כל העבודה כו'. צ"ע דמשם לא מוכח רק עבודת היום דקדשי שעה. אבל מוסף דראש חודש י"ל שלא הי' על אהרן בדוקא. ול"ל לרש"י זה דבלא"ה א"ש. דבאמת כך הי' המעשה שאהרן הקריב. אבל רשאין היו גם בניו להקריב. והרמב"ן בחומש פ' שמיני תמה על הגמ' דהא כל הקרבנות כבר הקריבו קודם מעשה דנדב ואביהוא ע"ש שנדחק. וא"י מנ"ל הא דרק עבודת היום הקריבו מקודם. אבל מוסף דר"ח י"ל דהקריבו אח"כ. ושוב ראיתי שכ"כ רש"י בהדיא בפסחים (פ"ב:) ע"ש. ולשון רש"י דכאן צ"ע:
בתוס' ד"ה דאי ביום תימא כו'. יש לתמוה על תמיהתם. דודאי במעשר עצמו לא מוכח כלל אנינות דלילה ולכן אי ביום הותר קשיא דק"ו ממעשר. א"ו בלילה הותר וממילא מדצריך להתיר מוכח דבשאר קדשים אפי' אנינות לילה אסור. ואפשר דבאמת במעשר אנינות לילה לכ"ע שרי מדאורייתא דמעשר מקדשים ליכא למילף: