אור ברסלב
שפת אמת על זבחים פרק שני › דף כח.

שפת אמת על זבחים· רבי יהודה אריה ליב אלתר

פרק שני · דף כח.

דף כז:

בגמ' ר"ה אמר עור אלי' לאו כאלי' כו'. הרמב"ם והרע"ב פסקו הכי. ונראה משום דרבא מפרש טעמי' דר"ה משמע דס"ל הכי וגם משום דמתחיל הגמ' סברוה ע"א כאלי' משמע דלמסקנא לאו כאלי' מיהו הי' נראה דגם ר"ה מודה בעולה דעור שתחת האלי' נקרבת דהא טעמי' דר"ה משום דכתי' חלבו ובעולה ליכא מיעוט זה וכן מוכח נמי מהא דמייתי הגמ' אח"כ הברייתא דהשוחט את העולה עולה אין אבל זבח לא א"כ מוכח דאפי' למ"ד עור אלי' אינו כאלי' מ"מ בעולה מקרב קרבי. ותמיהני על הרמב"ם דלא משמע כן בחיבורו (בה' מעה"ק פ"ו) בסדר הקרבת העולה משמע דמפשיטו כולו (ובפי"ד מה' פסוהמ"ק ה"ז) כתב דברים שאין ראוין לא למזבח ולא לאכילה בשר חטאת הנשרפין ועור לבד עור שתחת האלי' דראוי לאכילה משמע הא להקטרה לא ראוי' אפי' לעולה. וצ"ע. ואפשר ליישב קצת למ"ש התוס' דבתוספתא תניא זבח ותי' דר"ה מוקי כר"א וא"כ י"ל דס"ל לרמב"ם דעיקר כתי' ב' בגמ' תני זבח ולכ"ע הגירסא זבח גם לר"ה כדתניא בתוספתא ואתיא כר"א לדידן דקי"ל כר"ה וממילא אין שום ראי' דבעולה מקטירין העור שתחת האלי'. ומ"מ לדינא צ"ע להוציא מפשטא דסוגיא בפרט דרבא אמר טעמא דר"ה משום דכתיב חלבו וזה לא שייך בעולה:

שם בגמ' אצטריך הו"א דוקא לטומאה כו'. וקשה א"כ הך דהתם ל"ל כיון דכבר אשמעינן הכא אפי' לקדשים חשיב אוכל מכ"ש לטומאה. ואולי י"ל רבותא ג"כ להיפך דהו"א דוקא בקדשים משום הפסד קדשים ומצות אכילתן כל דנאכל אפי' בדוחק אוכלין אותו אבל בחולין רובא דאינשי לא אכלי לה ולא חשיב אוכל קמ"ל:

ברש"י ד"ה פיגול ומסתברא כו' ולא אמחשבת שאר פסולות כגון לשפוך דמו על הרצפה ולערבו בדם פסולין, כו' ולולי דבריו נראה דא"צ לזה דלשפוך על הרצפה ודאי לא נכלל כלל בהאכל יאכל דמיירי באכילת מזבח ולשפוך לית כאן אכילת מזבח רק אפי' לערב בדם פסולין נמי לא יתכן משום דמרבינן ב' אכילות מזבח ואדם ובאכילת אדם לא שייך פסול תערובות רק בחוץ למקומו:

תוכן העניינים

שפת אמת על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה