אור ברסלב
שפת אמת על זבחים פרק שני › דף כז.

שפת אמת על זבחים· רבי יהודה אריה ליב אלתר

פרק שני · דף כז.

דף כו:

בגמ' א"ה איפסולי נמי לא ליפסול, וקשה מנ"ל הא המיעוט הוי רק דלא הוי כרת דפיגול אבל למה לא יפסול וכמה דינים יש בפיגול. דמעטינהו מכרת ופסול הוי. ולכן נראה דזה באמת תי' הגמ' דהוי כמחשבת הינוח ואליבא דר"י פי' כמו דס"ל לר"י במחשבת הינוח דאע"ג דבזה ודאי לא שייך פיגול ומ"מ פסול הוי וה"ה לדידן היכא דאין הבשר מותר באכילה דלא הוי פיגול מ"מ פסול הוי וכן נראה דעת הרמב"ם (פט"ז מה' פסוה"מ) דפוסק כהך ברייתא דלמחר פסול אע"ג דלא קי"ל כר"י והראב"ד השיג עליו אבל הרמב"ם פי' כמ"ש. וכ"כ הכ"מ. ובשיטה זו מיושב הרבה קושיות בסוגיא זו. וגם לשון הגמ' מסייעא דלא אמרו ור"י הוא. רק כמחשבת הינוח ואליבא דר"י:

שם בגמ' ור"ל אמר כו' תנן חישב כו'. הקשה בס' פ"מ דלמה מקשה מהך דחישב בלא"ה מתניתין דהכא תקשי דפי' ר"ל בחישב למחר פסול ואין בו כרת אמאי והניח בצ"ע. ונראה ליישב דסברא זו פשיטא ולק"מ אמתניתין כיון דנתן באמת שלא במקומו ופסול בשר לאכילה הוי בכלל לא קרב המתיר כמצותו ולא הוי פיגול רק התם דבמחשבה להקריב שלא במקומו למחר בזה קשיא להו. ולשיטת הרמב"ם דפסק כהך ברייתא דחישב שלא במקומו למחר פסול ואין בו כרת והראב"ד השיג עליו דהך ברייתא אתיא כר"י דחישב להניח פסול. אבל הכ"מ מתרץ דס"ל לרמב"ם דגם לדידן אתיא האי ברייתא. וכמו דלר"י חישב להניח דלא הוי פיגול רק פסול כמו כן אפי' לדידן נהי דבאית בי' פסול לאכילת בשר לא אתיא לידי פיגול מ"מ פסול הוי. והסברא נכונה דכל מיעוטי דפיגול היינו לכרת אבל מידי פסול לא נפקא. ועיין בבה"ז דהרמב"ם לא גריס ואליבא דר"י בגמ' ע"ש. ולשיטה זו ודאי מיושב קושית הפ"מ דודאי לדידן דמחשבה להניח לא מיפסל ומ"מ אם עירב מחשבה זו במחשבת שלא בזמנו מוציא מידי פיגול זה ודאי רבותא גדולה הוא אבל במתניתין דנתן באמת שלא במקומו ידע גם בס"ד דלית בי' משום פיגול. ולהכי מקשה רק מהך ברייתא דחישב כנ"ל. ועי' בתוס' רעק"א ז"ל שהניח בצע"ג דברי ר"ל בגמ'. אכן למ"ש התוס' לקמן (ד' ל"ו) דלר"י מחשבת הינוח דאימורים פסול ע"ש. א"כ י"ל דהכא נמי מיירי במחשבת פיגול דאימורים:

שם ור"י אמר כו'. הרמב"ם (פ"ב מפסוה"מ) וכן הרע"ב פסקו בפשיטות כשמואל וצ"ע דהלכה כר"י לגבי שמואל בכ"מ. כדאיתא בעירובין (מ"ז:) והכ"מ שם כ' משום דר"י נשאר בקשיא וגם אמוראי שקלי וטרי בדשמואל. וזה צ"ע דאדרבה הא אבימי משמי' דרב חסדא אתיא נמי אליבא דר"י. ותו דהא ר"י ור"ח אמרי דפליגי ר"ש ור"י אי יאספנו וכל זה לא א"ש אליבא דשמואל וצ"ע. וע"כ צ"ל הטעם משום דמסיק ר"י בקשיא לכן תמהני על הרע"ב דפי' פסול ואין בו כרת דליכא כרת רק בחוץ לזמנו א"כ לא נחית כלל לקושית הגמ'. וא"כ למה פסק כשמואל:

תוכן העניינים

שפת אמת על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה